כִּֽי־הִנְנִ֤י מֵקִים֙ אֶת־הַכַּשְׂדִּ֔ים הַגּ֖וֹי הַמַּ֣ר וְהַנִּמְהָ֑ר הַהוֹלֵךְ֙ לְמֶרְחֲבֵי־אֶ֔רֶץ לָרֶ֖שֶׁת מִשְׁכָּנ֥וֹת לֹּא־לֽוֹ׃

אֲרֵי הָא אֲנָא מֵקִים יַת כַּסְדָאֵי עַמָא מוֹחֲיָא וְקַלִילָא דְאָזֵיל לִפְתָאֵי אַרְעָא לְאַחְסָנָא קִרְוִין דְלָא דִילֵיהּ:

כי הנני מקים. ר״ל משפלותם אקים את הכשדים שהוא גוי מר נפש ואכזרי ונמה׳ במעשיו מבלי ישוב הדעת:

למרחבי ארץ. בכל מרחב העולם ילך לרשת מקומות שאינם שלו:

מקים. ענין רוממות:

המר. מר נפש ור״ל אכזרי:

והנמהר. מל׳ מהירות משכנות. מקומות ששוכנים שם בני אדם:

כי הנני מקים את הכשדים שיקומו משפל מדרגתם למשול על גוים, הגוי המר והנמהר ר"ל שלפעמים יתרומם גוי אחד ע"י חנופה וחלקלקות שימשוך עמים תחתיו בדברים רכים, אבל הם גוי מר ואכזרי, ולפעמים יתגבר ע"י שכלו ותחבולות, אבל הם גוי נמהר שעושה הכל בלא עצה ותבונה, ובכ"ז הוא ההולך למרחבי ארץ לרשת משכנות לא לו ר"ל שדרך כובשי ארצות ללכת לארך הארץ ממזרח למערב בארץ השייך לאקלימא שלו, אבל הוא הולך למרחבי ארץ מצפון לדרום שאינו מאקלים שלו, ולפעמים ילך על ארץ שיש לו עליו איזה טענת ירושה מאבותיו אבל הוא רוצה לרשת משכנות לא לו, שאין לו שום טענה עליהם: