עַד אָנָה ה׳. צוֹפֶה הָיָה בְּרוּח הַקֹּדֶשׁ שֶׁעָתִיד נְבוּכַדְנֶצַּר לִמְלֹךְ בַּכִּפָּה וְלִהְיוֹת מֵצֵר לְיִשְׂרָאֵל, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר בִּנְבוּאָתוֹ ״כִּי הִנְנִי מֵקִים אֶת הַכַּשְׂדִּים וְגוֹ׳״, וְעַל זֹאת הָיָה מִתְאוֹנֵן וּמִתְפַּלֵּל.
אֶזְעַק אֵלֶיךָ חָמָס. אַזְכִּיר לְפָנֶיךָ חָמָס הֶעָשׂוּי לִי וְאֵינְךָ מוֹשִׁיעַ.
עַד אֵימָתַי יְיָ אֲנָא מְצַלֵי הֲלָא גְלֵי קֳדָמָךְ קָבֵילְנָא קֳדָמָךְ עַל חֲטוֹפִין הֲלָא יוּכְלָא קֳדָמָךְ לְמִפְרַק:
עד אנה. הנביא היה מתלונן על שלוות בבל וגודל ממשלתה ואמר עד מתי אצעק אליך ואינך שומע:
אזעק וגו׳. אזעק על החמס אשר עושה נ״נ ולא תושיע:
שועתי. ענין צעקה:
חמס. ענין עושק:
עד אנה ה' שועתי שאני צועק לישועה ולא תשמע, ואם תאמר שאין אנו ראויים לישועה, הלא אזעק אליך חמס, ואני מבקש משפט על החמס של מלכות בבל, שבזה ראוי שתושיע מצד המשפט והיושר, כמ"ש למה תחריש בבלע רשע צדיק ממנו, ומ"מ ולא תושיע:
