חֲבַקּוּק א׳ · ט״ז

יְזַבֵּחַ לְחֶרְמוֹ. לַעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהוּא אוֹמֵר שֶׁהִיא כּוֹבֶשֶׁת הַכֹּל לְפָנָיו.

בָּהֵמָּה. כְּמוֹ ׳בָּהֶם׳, בִּשְׁבִילָם.

בְּרִיאָה. שְׁמֵנָה.

עַל כֵּן מַדְבַּח לִזְיָנֵיהּ וּמַסִיק בּוּסְמִין לְסַמְוָתֵיהּ אֲרֵי בְהוֹן טַב מֵיכְלֵיהּ וְשֵׁירוּתֵיהּ מַטְעֲמָא:

על כן יזבח לחרמו. ר״ל אינו תולה הצלחתו בה׳ להודות לו ולזבח ולקטר לפניו כי תולה הצלחתו בחרמו ר״ל בכחו ובתחבולותיו וכאלו יזבח ויקטר אל עצמו אל כחו ותחבולותיו והוא ענין מליצה, או ר״ל להעכו״ם יזבח בחשבו שהיא הנותנת בו כח לצוד הכל ולפי שנא׳ בעכו״ם שקץ וגו׳ כי חרם הוא (דברים ז) לכן אחז לשון חרם לצחות המליצה:

כי בהמה. כי חושב שבחרמו ובמכמרתו ר״ל בעבור רוב כוחו ותחבולותיו או בעבור כח אליליו יש לו חלק שמן ומאכלו מאכל בריאה ושמנה:

בהמה. בהם ר״ל על ידם:

בריאה. מאכל בריאה ר״ל שמנה וכן ועגלון איש בריא (שופטים ד):

על כן נדמה לו שעשה הכל בכחו, ולכן יזבח לחרמו נדמה כדיג שחושב שהחרם והמכמורת הם הנותנים לו פרנסתו ומיחס להם אלהות ומזבח ומקטר להם, וכן מיחס כ"ז לכחו ולכוכב הצלחתו ולהם יזבח ויקטיר, ובמליצה מציין בזבוח הריגת גוים רבים, ובקטר תבערת הערים ושריפתם, יחריב אנשים וערים כדי שיוכל לצודד גוים אחרים תחתיהם, כי בהמה (ר"ל בהחרם והמכמורת) שמן חלקו ומאכלו בריאה, כי יש מאכל בריא שאינו שמן, ומאכל שמן שאינו בריא לגוף, אבל חלקו שמן ובריא: