חַגַּי ב׳ · כ׳

וַיְהִ֨י דְבַר־יְהֹוָ֤ה ׀ שֵׁנִית֙ אֶל־חַגַּ֔י בְּעֶשְׂרִ֧ים וְאַרְבָּעָ֛ה לַחֹ֖דֶשׁ לֵאמֹֽר׃

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

ויהי דבר ה׳ שנית אל חגי בעשרים וארבעה לחודש לאמר. אבן עזרא מסביר את המילה ״שנית״ - שביום אחד התנבא פעמיים. מצודת דוד מבאר גם הוא שהדבר היה באותו יום עצמו, בעשרים וארבעה לחודש התשיעי. הנבואה הרביעית והאחרונה של הספר נאמרת אפוא באותו יום שבו הונח היסוד, וזה מסביר את אופייה: אחרי שדובר על הברכה בשדות, הנבואה האחרונה עולה מדרגה ומדברת על מהפכות בין ממלכות, ומסיימת בהבטחה אישית לזרובבל.

מבוסס על אבן עזרא, מצודת דוד · נכתב ונערך במקור