התחילו ללמודהַעוֹד הַזֶּרַע בַּמְּגוּרָה. עֲדַיִן לֹא זְרַעְתֶּם בְּשָׁנָה זוֹ, וְהָאִילָנוֹת עֲדַיִן לֹא חָנְטוּ פֵּירוֹתֵיהֶן. וּמֵעַתָּה תִּזְרְעוּ בִּזְמַן בְּרָכָה, כִּי בְּבִנְיַן הַבַּיִת יָבֹא בְּרָכָה בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם.
הַעוֹד כְּעַן עִבּוּרָא בְּאִידְרָא וְעַד כְּעַן גוּפְנַיָא וְתֵינַיָא וְרִימוֹנַיָא וְאִילָנֵי זֵיתָא לָא טְעָנוּ יוֹמָא הָדֵין אֲבָרֵךְ:
העוד - הה"א לתימא ובעבור אות הגרון נפתח כמשפט וזה כמו: העוד אביכם חי והנה היה הזרע זרוע בארץ והטעם אין לכם אחר המגורה מקומות, שישימו שם הדגן בבתים כמו נהרסו ממגורות, כי בעבור שהכם בברד לא היה להם רק מעט. והנה הטעם אם אכה אתכם זאת השנה, תמותו והנה החלותם ליסד הבית, אז תחל הברכה בכל.
מן היום אשר יסד ההיכל - אברך וזהו מן היום הזה ומעלה האמור למעלה והזכיר מפרי העץ, הנזכרים הגפן והתאנה והרמון והזית וטעם לא נשא ציץ ולא עלה, ואף כי פרי עד עתה לא נשא.
העוד הזרע במגורה. וכי יש עוד מה מן הזרע במגורה הלא הכל הוצאתם לזריעה כי מעט היו:
ועד הגפן וגו׳. ואפי׳ הגפן וגו׳ לא נשא פרי:
מן היום. אבל מיום התחלת הבניין אשלח ברכה:
במגורה. כן יקרא אוצר התבואה וכן נהרסו ממגורות (יואל א):
ועד. ענינו כמו אפי׳ וכן ועד כפר הפרזי (ש״א ו):
נשא. ענין גדול והצמחה:
העוד, ר"ל האם יהיה עוד כדבר הזה שהיה עד הנה אשר הזרע (אשר הוא עתה במגורה ומוכן לזריעה) לא נשא פריו, כמו שהיה עד הנה שלא נשא פריו, לא לבד זרע הארץ, כי זה היה כולל מן זרע הארץ עד הגפן והתאנה והרמון ועץ הזית שגם העץ לא נשא פריו, ותראו העוד יהיה הדבר הזה, לא יהיה כן מעתה, כי מן היום הזה אברך וכולם ישאו פרים: