חַגַּי א׳ · ב׳

הָעָם הַזֶּה אָמְרוּ. לְפִי שֶׁבִּטְּלוּ אוֹיְבֵיהֶם עַל יְדֵיהֶם בָּרִאשׁוֹנָה, סְבוּרִים הֵם שֶׁלֹּא אֲקַיֵּם אֶת דְּבָרַי שֶׁאָמַרְתִּי ״לְפִי מְלֹאת לְחָרְבוֹת יְרוּשָׁלַיִם שִׁבְעִים שָׁנָה״, וְלֹא יָבֹא עוֹד עֵת בֵּיתִי לְהִבָּנוֹת. אֱמֹר לָהֶם שֶׁבָּא עַתָּה הָעֵת, אֲבָל עֵת הָרִאשׁוֹן לֹא הָיָה אֶלָּא לִפְקִידָה, לִמְלֹאת לִתְחִלַּת מַלְכוּת בָּבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה, וְכֵן הָיְתָה לְסוֹף שִׁבְעִים שָׁנָה, נִפְקְדוּ לַעֲלוֹת עַל פִּי כֹּרֶשׁ. אֲבָל בִּנְיַן הַבַּיִת נִתְלָה בְּחֻרְבּוֹת יְרוּשָׁלַיִם שֶׁבִּימֵי צִדְקִיָּהוּ, שֶׁהָיָה מְאֻחָר שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְמַלְכוּת בָּבֶל, כִּדְאָמַר מַר (מגילה יא:א, ערכין יב:ב) גָּלוּ בִּשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה, גָּלוּ בִּתְשַׁע עֶשְׂרֵה. וְעַתָּה מָלְאוּ הַשְּמוֹנֶה עֶשְׂרֵה.

כִּדְנַן אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת לְמֵימָר עַמָא הָדֵין אָמְרִין עַד כְּעַן לָא מְטָא עִדַן בֵּית מַקְדְשָׁא דַייָ לְאִתְבְּנָאָה:

לא עת בוא. ר״ל הם אומרי׳ עדיין לא בא העת לבנות הבית הנה לא כן הוא כי עתה בא עת בית ה׳ להיות נבנה כי כבר נשלמו ע׳ שנה שאמר ירמיה וכמ״ש בסוף מ״ב בחשבון שנות הדורות:

העם הזה אמרו לא עת שהיה מקובל ביד האומה מפי הנביאים שלפני הגאולה האמתית צריך שיהיו מופתים בשמים ובארץ ושיהיה מלחמת גוג ומגוג, כמו שנבאו כל הנביאים שנבאו על אחרית הימים, והם ראו שבעת ההיא לא היה שום דבר מן ההכנות שצריכים להיות קודם הגאולה, אמרו לא עת בא עת ר"ל שעדיין לא יש העת שהיא הכנה על ביאת העת שיבנה בית ה', ואיך נאמר שבא עת הבנין אם עדיין לא יש העת שצריכה להיות קודם הבנין, עת האותות והמופתים, וגם שתנאי הבנין שיהיה להם מנוחה מן האויבים תחלה כמו שהיה בעת בנין בית שלמה, וגם עת המנוחה לא הגיע שהם משועבדים למלכי מדי ופרס, ועת הגאולה צריך להיות קודם עת הבנין: