בְּרֵאשִׁית ז׳ · כ״ג

וימח. לְשׁוֹן וַיִּפְעַל הוּא וְאֵינוֹ לָשׁוֹן וַיִפָּעֵל, וְהוּא מִגִּזְרַת וַיִּפֶן וַיִּבֶן כָּל תֵּבָה שֶׁסּוֹפָהּ הֵ"א, כְּגוֹן בָּנָה, מָחָה, קָנָה, כְּשֶׁהוּא נוֹתֵן וָי"ו יוֹ"ד בְּרֹאשָׁהּ, נָקוּד בְּחִירִק תַּחַת הַיּוֹ"ד:

אך נח. לְבַד נֹחַ, זֶהוּ פְּשׁוּטוֹ; וּמִ"אַ גוֹנֵחַ וְכוֹהֶה דָם מִטֹּרַח הַבְּהֵמוֹת וְהַחַיּוֹת. וְיֵ"אֹ שֶׁאִחֵר מְזוֹנוֹת לָאֲרִי וְהִכִּישׁוֹ, וְעָלָיו נֶאֱמַר הֵן צַדִּיק בָּאָרֶץ יְשֻׁלָּם (משלי יא):

וּמְחָא יָת כָּל יְקוּמָא דִּי עַל אַפֵּי אַרְעָא מֵאֱנָשָׁא עַד בְּעִירָא עַד רִחֲשָׁא וְעַד עוֹפָא דִּשְׁמַיָּא וְאִתְמְחִיאוּ מִן אַרְעָא וְאִשְׁתָּאַר בְּרַם נֹחַ וְדִי עִמֵּהּ בְּתֵבוֹתָא

וימחו מן הארץ., נמחה שמם מן הארץ, כי אין להם זרע: וישאר. ונשאר רק נח לבדו ואשר אתו והנה זאת תשובה גמורה על חסירי דעת מאחינו שאומרים שלא היה המבול בכל הארץ:

וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אַחַר שֶׁאָמַר "וַיִּגְוַע כָּל בָּשָׂר" וְאָמַר "מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ", הוֹסִיף לֵאמֹר "וַיִּמַח", שֶׁנִּמְחוּ הַגּוּפוֹת וַיִּהְיוּ לְמַיִם, כְּעִנְיָן "וּמָחָה אֶל מֵי הַמָּרִים" (במדבר ה כג), כִּי הָיוּ הַמַּיִם רוֹתְחִין כְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (סנהדרין קח). אֲבָל אִם כֵּן יִהְיוּ הַדָּגִים מֵתִים. וְאוּלַי הָיָה כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ל"ב:י"א), "מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה", וְלֹא דָּגִים שֶׁבַּיָּם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף הֵן בִּכְלַל נֶאֱסָפִין, אֶלָּא שֶׁבָּרְחוּ לָאוֹקְיָנוֹס, וּמִכָּל מָקוֹם נִצּוֹלוֹ הַדָּגִים. וּשְׁנֵי הַדֵּעוֹת הָאֵלּוּ אֶפְשָׁרִיִּים, כִּי יִתָּכֵן שֶׁמֵּימֵי הַמַּבּוּל הָרוֹתְחִים יִתְעָרְבוּ בַּיַּמִּים וִיחַמְּמוּ עֶלְיוֹנֵי הַיָּם בִּלְבַד, וְהַדָּגִים יָבֹאוּ בְּעִמְקֵי הַמְּצוּלוֹת וְיִחְיוּ שָׁם. אוֹ כְּדִבְרֵי יֵשׁ אוֹמְרִים, שֶׁהָיוּ דְּגֵי הַיַּמִּים שֶׁבְּתוֹךְ הָאָרֶץ הַקְּרוֹבִים מֵהֶם לָאוֹקְיָנוֹס בּוֹרְחִים שָׁם בְּהַרְגִּישָׁם רְתִיחַת הַמַּיִם, וְנִצּוֹלִין מֵהֶם שָׁם. וַאֲפִלּוּ אִם יָמוּתוּ כֻּלָּם, הִנֵּה מַרְבִּית הַדָּגָה בָּאוֹקְיָנוֹס הִיא, וְשָׁם לֹא יָרַד מַבּוּל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ז':י"ב) "וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ", וּמִשָּׁם יַחְזְרוּ הַדָּגִים אַחֲרֵי הַמַּבּוּל, כִּי מִן הַיָּם הָיוּ יוֹצְאִים כָּל הַיַּמִּים וְשָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת. וְעַל הַכְּלָל נִצּוֹלוֹ הַדָּגִים, שֶׁהֲרֵי לֹא נִכְנְסוּ מֵהֶם בַּתֵּבָה לְחַיּוֹת זֶרַע, וְנֶאֱמַר בַּבְּרִית (להלן ט ט י) "הִנְנִי מֵקִים אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל חַיַּת הָאָרֶץ אִתְּכֶם מִכֹּל יֹצְאֵי הַתֵּבָה" וְלֹא הִזְכִּיר דְּגֵי הַיָּם:

וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ פֵּרְשׁוּ הַכֶּפֶל לוֹמַר כִּי נִשְׁכַּח זִכְרָם, שֶׁאֵין לָהֶם זֶרַע, וּמָה צֹרֶךְ לֵאמֹר כֵּן אַחַר שֶׁמֵּתוּ הַכֹּל. אוּלַי מִפְּנֵי הָעוֹפוֹת וּמִקְצָת הַשֶּׁרֶץ, לֵאמֹר שֶׁלֹּא נִשְׁאַר בָּהֶם בֵּיצִים בְּכָל עֵץ אוֹ תַּחַת הָאָרֶץ כִּי הַכֹּל נִמּוֹחוּ. וְיִתָּכֵן שֶׁיְּהֵא שִׁעוּר הַכָּתוּב וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, כִּי מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם נִמּוֹחוּ מִן הָאָרֶץ, לֹא נִשְׁאַר רַק נֹחַ. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ (סנהדרין קח) "וַיִּמַח" בָּעוֹלָם הַזֶּה, "וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ" מִן הָעוֹלָם הַבָּא. עָשׂוּ הָאָרֶץ הַנִּזְכֶּרֶת כָּאן אֶרֶץ הַחַיִּים, וּכְבָר רָמַזְתִּי סוֹדָהּ (לעיל א כו ו יג):

וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם. שֶׁל בַּעֲלֵי חַיִּים, לֹא עֲשָׂבִים וּצְמָחִים, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֵר בְּאָמְרוֹ מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם:

וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ. שֵׁם וּשְׁאָר וְנִין וְנֶכֶד.

וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם. פֵּרוּשׁ: מִלְּבַד הַגְּוִיעָה הָרְמוּזָה בַּפָּסוּק שֶׁלִּפְנֵי זֶה, גַּם נִמְחָה כָּל מַה שֶׁהָיָה עוֹמֵד מֵהֶם (סנהדרין קח:) בְּאֶמְצָעוּת רִבּוּי הַמַּיִם חֹם וְקֹר, וְנִמְחָה כָּל הֲוָיָתָן וְנַעֲשׂוּ כְּמַיִם וְהָיוּ כְּלֹא הָיוּ בָּעוֹלָם. וּבָזֶה נַשְׂכִּיל דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות סא:) וְזֶה לְשׁוֹנָם: אָמַר רַבִּי אָמֵי (תהלים קיט): ״אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי״, אָחוֹר לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית וְקֶדֶם לַפֻּרְעָנוּת, דִּכְתִיב ״מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה״ וְגוֹ׳ עַד כָּאן. וְקָשֶׁה, וַהֲלֹא מִקְרָא מָלֵא דִּבֵּר הַכָּתוּב הַקּוֹדֵם לָזֶה ״וַיִּגְוַע כָּל בָּשָׂר הָרוֹמֵשׂ וְגוֹ׳ וְכָל הָאָדָם״, הֲרֵי שֶׁאַחַר שֶׁסִּדֵּר כָּל הַנִּבְרָאִים זָכַר גְּוִיעַת הָאָדָם. וְלִדְבָרֵינוּ יְכֻוָּן לוֹמַר עַל פְּרָט צוּרַת הַגְּוִיָּה, כִּי הַגּוּף נִבְרָא אַחַר כֹּל, וּכְשֶׁמָּחָה ה׳ לְכָל הַיְקוּם, גֹּלֶם צוּרָתוֹ הָיָה רִאשׁוֹן וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ. וְדִיֵּק גַּם כֵּן תֵּבַת ״צַרְתָּנִי״ שֶׁחוֹזֵר עַל הַגּוּף, דִּכְתִיב ״וַיִּיצֶר ה׳ וְגוֹ׳ עָפָר מִן הָאֲדָמָה״. אֲבָל בְּעִנְיַן הַגְּוִיעָה שֶׁהִיא יְצִיאַת הַנֶּפֶשׁ מֵהַגּוּף, לֹא הָיָה כֵן, כִּי לֹא יָצְתָה נַפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם אֶלָּא מְאֻחָר לַכֹּל, כַּמּוּבָן מֵהַכָּתוּב.