בִּשְׁנַ֨ת שֵׁשׁ־מֵא֤וֹת שָׁנָה֙ לְחַיֵּי־נֹ֔חַ בַּחֹ֙דֶשׁ֙ הַשֵּׁנִ֔י בְּשִׁבְעָֽה־עָשָׂ֥ר י֖וֹם לַחֹ֑דֶשׁ בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה נִבְקְעוּ֙ כׇּֽל־מַעְיְנֹת֙ תְּה֣וֹם רַבָּ֔ה וַאֲרֻבֹּ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם נִפְתָּֽחוּ׃

בחודש השני. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר זֶה מַרְחֶשְׁוָן; רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר זֶה אִיָּר (ר"ה י"א):

נבקעו. לְהוֹצִיא מֵימֵיהֶן:

תהום רבה. מִדָּה כְנֶגֶד מִדָּה, הֵם חָטְאוּ בְּרַבָּה רָעַת הָאָדָם וְלָקוּ בִּתְהוֹם רַבָּה:

בִּשְׁנַת שִׁתְּ מְאָה שְׁנִין לְחַיֵּי נֹחַ בְּיַרְחָא תִּנְיָנָא בְּשִׁבְעַת עַשְׂרָא יוֹמָא לְיַרְחָא בְּיוֹמָא הָדֵין אִתְבְּזָעוּ כָּל מַבּוּעֵי תְּהוֹמָא רַבָּא וְכַוֵּי שְׁמַיָּא אִתְפַּתָּחוּ

נבקעו כל מעינות תהום רבה. מעינות סמוך "באין מעינות" (משלי ח, כד) מוכרת:

תהום. לשון זכר ונקבה וכן תהום רוממתהו (יחז' לא ד), ולא הזכיר הנחלים כי מהמעינות יצאו, וכאשר נבקעו עלו המים, ונפתהו חלונות האוצרות בשמים, וירדו המים ונתבלבלה הארץ, ואין מבדיל בין יום ובין לילה והעד שאמר "יום ולילה לא ישבותו" (בראשית ח כב) וכאשר נפסקו מימי השמים אז ידע נח כי עברו ארבעים יום וארבעים לילה כי השם גילה לו זה הסוד:

וארבות. כמו "הנה ד' עושה ארבות" (מ"ב, ז, ב) והאוצר והחלון כלשון בני אדם ומשפטם ויש אומר שהאל"ף שרש כמו כבודות וי"א שהאל"ף נוסף כמו אלף "אגורת" (ש"א ב לו) והם מפעלי הכפל, וביום י"ז שהחל המבול נכנס נח וביתו בתיבה והכניס בתוכה החיה והבהמה והרמש והעוף ומלת צפור. שם כלל לאשר יש לו כנף והפלא שבאו כולם מעצמם שנים שנים: