וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֗ה אֶמְחֶ֨ה אֶת־הָאָדָ֤ם אֲשֶׁר־בָּרָ֙אתִי֙ מֵעַל֙ פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֔ה מֵֽאָדָם֙ עַד־בְּהֵמָ֔ה עַד־רֶ֖מֶשׂ וְעַד־ע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם כִּ֥י נִחַ֖מְתִּי כִּ֥י עֲשִׂיתִֽם׃

ויאמר ה' אמחה את האדם. הוּא עָפָר וְאָבִיא עָלָיו מַיִם וְאֶמְחֶה אוֹתוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר לָשׁוֹן מִחוּי:

מאדם עד בהמה. אַף הֵם הִשְׁחִיתוּ דַּרְכָּם (בראשית רבה). דָּבָר אַחֵר הַכֹּל נִבְרָא בִּשְׁבִיל אָדָם וְכֵיוָן שֶׁהוּא כָלֶה מַה צֹּרֶךְ בְּאֵלּוּ:

כי נחמתי כי עשיתם. חָשַׁבְתִּי מַה לַּעֲשׂוֹת עַל אֲשֶׁר עֲשִׂיתִים:

וַאֲמַר יְיָ אֶמְחֵי יָת אֲנָשָׁא דִּי בְרֵאתִי מֵעַל אַפֵּי אַרְעָא מֵאֱנָשָׁא עַד בְּעִירָא עַד רִיחֲשָׁא וְעַד עוֹפָא דִּשְׁמַיָּא אֲרֵי תָבִית בְּמֵימְרִי אֲרֵי עֲבַדְתִּנוּן

ויאמר. אל לבו או אמירה למלאכים, וי"א לנח והנכון בעיני שהוא דבוק עם לבו הכתוב למעלה:

אמחה את האדם נמחה לא נאמר כמו שנאמר ״‎נעשה אדם״‎, לפי שכשבראו אמרו המלאכים ״‎מה אנוש כי תזכרנו״‎ ולא הסכימו לבראותו, לכך לא נטל מהן עצה למחותו, אבל לאחר מיכן ששינה את הממונים נטל עצה מהן למחותו כדכתיב ״‎הבה נרדה ונבלה שם שפתם״‎.

כי נחמתי כי עשיתם מאחר כי רבה רעת האדם. אבל כשהם עושים רצונו של מקום לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם, וכן הוא אומר נחמתי כי המלכתי את שאול כי שב מאחרי, החזרה באה מאתם כמו שפירשתי למעלה. נשלם סידרא דבראשית

וַיֹּאמֶר ה׳ אֶמְחֶה וְגוֹ׳. הֻצְרַךְ לוֹמַר ״כִּי נִחַמְתִּי״ וְגוֹ׳, וְלֹא הִסְפִּיק בְּמַה שֶׁאָמַר בְּסָמוּךְ, בָּא לוֹמַר שֶׁטַּעַם שֶׁאָמַר ״אֶמְחֶה״ הוּא לְצַד שֶׁנִּחַם עַל עֲשִׂיָּתָם, לֹא לְצַד מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים. כִּי יֵשׁ הֶפְרֵשׁ אִם הַכִּלָּיוֹן יִהְיֶה לְצַד מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים, יִמָּצְאוּן שֶׁלֹּא יִתְחַיְּבוּ כְּלָיָה, וְהֵם אוֹתָם שֶׁלֹּא הִגִּיעוּ לָעֳנָשִׁין, וְאִם יִהְיֶה הַכִּלָּיוֹן לְצַד כִּי נִחַם ה׳, קָטָן וְגָדוֹל שָׁם הוּא בִּכְלַל הַגְּזֵרָה. וְלָזֶה אָמַר אֶמְחֶה וְגוֹ׳ כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִים, וּלְטַעַם זֶה אֵין נִמְלָט. וְלָזֶה אָמַר תֵּכֶף וּמִיָּד וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה׳, פֵּרוּשׁ לֹא לְצַד מַעֲשָׂיו, כִּי בִּבְחִינַת הַחֲזָרָה שֶׁחָזַר ה׳ מִבְּרִיאַת הָאָדָם לֹא יַצִּילֶנּוּ הֱיוֹתוֹ צַדִּיק, וְלָזֶה הֻצְרַךְ לוֹמַר ״מָצָא חֵן״ וְלֹא מְחָאוֹ. וְאֵין מִזֶּה הוֹכָחָה לוֹמַר כִּי לֹא הָיָה צַדִּיק, כִּי הֲגַם שֶׁהָיָה צַדִּיק לֹא תַּצִּילֶנּוּ צִדְקָתוֹ, אֶלָּא בְּחִינַת הַחֵן שֶׁהִשִּׂיג מֵאֶמְצָעוּת בְּחִינַת הַמִּצְווֹת, כִּי יֵשׁ לְךָ לָדַעַת כִּי יֵשׁ מִצְוָה שֶׁתּוֹעַלְתָּהּ הִיא לְהַמְשִׁיךְ חֵן עַל הָאָדָם, אוֹ בִּבְחִינַת ג׳ אוֹ ד׳ מִצְווֹת יְדוּעוֹת, וַה׳ לֹא הוֹדִיעַ תּוֹעֲלִיּוֹת הַמִּצְווֹת לְטַעַם שֶׁאָמְרוּ זַ״ל (תנחומא, עקב) שֶׁיָּרוּצוּ כָּל הָעוֹלָם לַתּוֹעֲלִיּוֹת, וְזֶה נֹחַ זָכָה וּמָצָא הַחֵן, גַּם שְׁמוֹ יַגִּיד כֵּן - נֹחַ חֵן.

חסלת פרשת בראשית