מֵהָע֣וֹף לְמִינֵ֗הוּ וּמִן־הַבְּהֵמָה֙ לְמִינָ֔הּ מִכֹּ֛ל רֶ֥מֶשׂ הָֽאֲדָמָ֖ה לְמִינֵ֑הוּ שְׁנַ֧יִם מִכֹּ֛ל יָבֹ֥אוּ אֵלֶ֖יךָ לְהַֽחֲיֽוֹת׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
מהעוף למינהו. אוֹתָן שֶׁדָּבְקוּ בְמִינֵיהֶם וְלֹא הִשְׁחִיתוּ דַרְכָּם, וּמֵאֵלֵיהֶם בָּאוּ, וְכֹל שֶׁהַתֵּבָה קוֹלַטְתּוֹ הִכְנִיס (ב"ר):
מֵעוֹפָא לִזְנוֹהִי וּמִן בְּעִירָא לִזְנַהּ וּמִכֹּל רִחֲשָׁא דְאַרְעָא לִזְנוֹהִי תְּרֵין מִכֹּלָּא יַעֲלוּן לְוָתָךְ לְקַיָּמָא
ומלת יבאו אליך, שהם יבאו מעצמם, ולא ייגע לבקש אותם באיים ולצוד כל מיני העוף, וצוה שיתקן מיני מאכל לכל, ותועי רוח ישאלו מה אכל כל עוף דורס, וכל חיה כמו האריה שלא יחיה כי אם מבשר, וזאת איננה שאלה, כי מי שלא ימצא בשר יאכל העשב ופרי העץ כאשר ירעב, וכן דרש שיש בבהמות גדול והוא רועה אלף הרים טוב הוא להשמעת אזנים וכן עוף שיכסה אור השמש בכנפיו יש לו סוד ואיננו כמשמעו והשם צוה אל נח לעשות התיבה ימים רבים קודם בא המבול וכאשר קרבו הימים צוהו השם הנכבד שילך נח הוא וביתו אל התיבה ובעבור צריכת הקרבן צוה השם הנכבד שיקח מן הבהמה הטהורה ומן העוף הטהור, שבעה זכרים ושבעה נקבות:
שְׁנַיִם מִכֹּל יָבֹאוּ אֵלֶיךָ לְהַחֲיוֹת הוֹדִיעוֹ כִּי מֵעַצְמָם יָבֹאוּ לְפָנָיו שְׁנַיִם שְׁנַיִם וְלֹא יִצְטָרֵךְ הוּא לָצוּד אוֹתָם בֶּהָרִים וּבָאִיִּים, וְהוּא יְבִיאֵם בַּתֵּבָה אַחֲרֵי כֵן. וּבַמַּעֲשֶׂה פֵּרֵשׁ שֶׁבָּאוּ זָכָר וּנְקֵבָה (בראשית ז':ט'), וְזֶה הָיָה בִּכְלָלָם, אַחֲרֵי כֵן צִוָּהוּ שֶׁיִּקַּח מִכָּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה שִׁבְעָה שִׁבְעָה, וּבְאֵלֶּה לֹא אָמַר שֶׁיָּבֹאוּ אֵלָיו אֶלָּא שֶׁהוּא יִקַּח אוֹתָם, כִּי הַבָּאִים לְהִנָּצֵל וּלְחַיּוֹת לָהֶם זֶרַע בָּאִים מֵאֲלֵיהֶם, אֲבָל הַבָּאִים לְהַקְרִיב עוֹלוֹת לֹא גָּזַר שֶׁיָּבֹאוּ מֵעַצְמָם לְהִשָּׁחֵט, אֲבָל לְקָחָם נֹחַ, כִּי הַצַּוָּאָה שֶׁל שִׁבְעָה שִׁבְעָה הָיְתָה כְּדֵי שֶׁיּוּכַל נֹחַ לְהַקְרִיב מֵהֶן קָרְבָּן. וְטַעַם "הַטְּהוֹרָה", הקב"ה פֵּרֵשׁ לוֹ סִימָנֵי הַטַּהֲרָה, אֲבָל הַכָּתוּב יְקַצֵּר לוֹמַר הַטְּהוֹרָה עַל פִּי הַתּוֹרָה. וְרַשִׁ"י כָּתַב אֶת שֶׁעֲתִידָה לִהְיוֹת טְהוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, מְלַמֵּד שֶׁלָּמַד נֹחַ תּוֹרָה. וְהִנֵּה מִכָּאן שֶׁלֹּא הֻכְשְׁרוּ בְּקָרְבְּנוֹת בְּנֵי נֹחַ אֶלָּא בְּהֵמָה טְהוֹרָה וְעוֹף טָהוֹר, וְכֵן אָמַר בְּהֶבֶל (בראשית ד':ד') "מִבְּכוֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵיהֶן", אֲבָל כָּל הַמִּינִין הַטְּהוֹרִים כְּשֵׁרִין בָּהֶם, כְּדִכְתִיב (בראשית ח':כ') "וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהֹר וַיַּעַל עֹלֹת בַּמִּזְבֵּחַ", וְהוֹסִיף לְיִשְׂרָאֵל בַּמִּצְוָה שֶׁיִּהְיוּ כָּל קָרְבְּנוֹתָם מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן מִן הַתּוֹרִים וּמִן בְּנֵי הַיּוֹנָה. וְטַעַם "גַּם מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם", הַטָּהוֹר, כִּי הַכָּתוּב נִמְשָׁךְ לְמַעְלָה:
מהעוף למינהו ומן הבהמה למינה כסדר יצירת בראשית שהעוף נברא בתחלה ואחריו הבהמה.
מֵהָעוֹף לְמִינֵהוּ וְגוֹ׳. הָיָה לוֹ לְהַקְדִּים הַבְּהֵמָה אִם מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה מְסַדְּרָם, וְאִם מִמַּטָּה לְמַעְלָה לָמָּה סִדֵּר רֶמֶשׂ אַחַר בְּהֵמָה. וְאוּלַי כִּי הָעוֹף יֵשׁ בּוֹ צַד מַעֲלָה כִּי הוּא מְרֻבֶּה אֵין קֵץ, וְצֵא וּלְמַד שֶׁהַמּוּעָטִים שֶׁבָּעוֹפוֹת הֵם הַטְּמֵאִים וְהֵם כ״ד, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חולין סג:) שֶׁק״ך מִינֵי עוֹפוֹת בְּהַר הַבַּיִת וְכֻלָּן מִן אַיָּה, וְצֵא וּלְמַד לַטְּהוֹרִים שֶׁהֵם הָרַבִּים כַּמָּה וְכַמָּה, וְהַבְּהֵמָה הַמּוּעָטִים הֵם הַטְּהוֹרִים עֲשָׂרָה וְאֵין בְּמִינָם כָּל כָּךְ מְרֻבֶּה בְּכָל מִין כָּעוֹפוֹת. אֲשֶׁר עַל כֵּן צִוָּהוּ עַל הָעוֹפוֹת שֶׁהֵם רַבִּים תְּחִלָּה וְצָרִיךְ לְהָבִיא מִכָּל מִין וָמִין שֶׁבְּכָל פְּרָט וּפְרָט, וְאַחַר כָּךְ הִזְכִּיר הַבְּהֵמָה שֶׁהִיא בְּמִינָהּ מוּעֶטֶת, וְאַחַר כָּךְ מִינִים הַשּׁוֹרְצִים בָּאָרֶץ. וּכְפִי זֶה סִדְּרָם הַכָּתוּב דֶּרֶךְ טִרְחָתָם מִמַּעְלָה לְמַטָּה.
