אונקלוס
תרגום אונקלוס · המאה ה־2וְאוֹמֵי יוֹסֵף יָת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמֵימָר מִדְכַּר דְּכִיר יְיָ יָתְכוֹן וְתַסְקוּן יָת גַּרְמַי מִכָּא
מקור: ספריא · נחלת הכלל
בְּרֵאשִׁית נ׳ · כ״ה
וַיַּשְׁבַּ֣ע יוֹסֵ֔ף אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר פָּקֹ֨ד יִפְקֹ֤ד אֱלֹהִים֙ אֶתְכֶ֔ם וְהַעֲלִתֶ֥ם אֶת־עַצְמֹתַ֖י מִזֶּֽה׃
במילים פשוטות
יוסף משביע את בני ישראל ואומר: ״פקוד יפקוד אלהים אתכם והעליתם את עצמותי מזה״. לאחר שבישׂר על הגאולה העתידה, מבקש יוסף מאחיו התחייבות בשבועה שכאשר יעלה אלוהים את בני ישראל מארץ מצרים, ייקחו עמם את עצמותיו ויעלו אותן לקבורה בארץ כנען. יוסף אינו מבקש להיקבר מיד בארץ האבות כפי שנקבר אביו יעקב, אלא מסתפק בכך שעצמותיו יועלו בבוא העת, יחד עם כל העם. בבקשה זו מבטא יוסף את אמונתו המלאה בהבטחת הגאולה ואת רצונו העמוק להיות חלק מן השיבה אל הארץ המובטחת, ובכך קושר את גורלו לגורל עם ישראל כולו לדורות.
מבוסס על פשט · נכתב ונערך במקור