בְּרֵאשִׁית נ׳ · ט״ז

ויצוו אל יוסף. כְּמוֹ וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל - צִוָּה לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לִהְיוֹת שְׁלוּחִים אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אַף זֶה וַיְצַוּוּ אֶל שְׁלוּחָם, לִהְיוֹת שָׁלִיחַ אֶל יוֹסֵף לוֹמַר לוֹ כֵן. וְאֶת מִי צִוּוּ? אֶת בְּנֵי בִלְהָה, שֶׁהָיוּ רְגִילִין אֶצְלוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה:

אביך צוה. שִׁנּוּ בַדָּבָר מִפְּנֵי הַשָּׁלוֹם, כִּי לֹא צִוָּה יַעֲקֹב כֵּן, שֶׁלֹּא נֶחֱשַׁד יוֹסֵף בְּעֵינָיו (בראשית רבה, יבמות ס"ה):

וּפַקִידוּ לְוַת יוֹסֵף לְמֵימָר אָבוּךְ פַּקֵּד קֳדָם מוֹתֵהּ לְמֵימָר

ויצוו אל יוסף לאמר - ויצוו לפני [הליכתם לשלוחים] צנועים לאמר אל יוסף.

וַיְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף. צִוּוּ לְעַבְדֵי יַעֲקֹב אוֹ זוּלָתָם עַל אוֹדוֹת יוֹסֵף, כְּמוֹ "וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות ו:יג).

לֵאמֹר אָבִיךָ צִוָּה. צִוָּה שֶׁיֹּאמְרוּ לְיוֹסֵף "אָבִיךָ צִוָּה לָנוּ" שֶׁנֹּאמַר אֵלֶיךָ מֵאֵלִינוּ, לֹא מִצִּדּוֹ, שֶׁאֵינוֹ חוֹשֵׁד אוֹתְךָ כְּלָל, אֲבָל שֶׁאִם יִירְאוּ אַחֶיךָ נֹאמַר אֵלֶיךָ אֵלֶּה הַדְּבָרִים.

לִפְנֵי מוֹתוֹ. בְּאוֹתוֹ הַפֶּרֶק צִוָּה, וְלֹא הָיָה לָנוּ פְּנַאי לְדַבֵּר אֵלֶיךָ אָז.

ויצוו אל יוסף תרגום ירושלמי ופקידו ית שבטיא דבני בלהה שפחה דרחל למימר אבוך פקוד דלא יתכניש למימר.

וַיְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת טַעַם אָמְרוֹ לֵאמֹר, וְאִם הַכַּוָּנָה לֵאמֹר לְיוֹסֵף, הָיָה לוֹ לוֹמַר ״לֵאמֹר אֶל יוֹסֵף״. וְאוּלַי שֶׁנִּתְכַּוְּנוּ שֶׁלֹּא יֹאמַר לוֹ הָאוֹמֵר כִּי הָאַחִים שְׁלָחוּהוּ עַל הַדָּבָר, אֶלָּא יֹאמַר שֶׁהוּא שָׁמַע מֵאָבִיו מְצַוֶּה לְהָאַחִים לוֹמַר אֵלָיו הַדְּבָרִים הָאֲמוּרִים. וְזֶה הוּא אָמְרוֹ פַּעַם שְׁנִיָּה לֵאמֹר, וְהָבֵן: