וַיָּבֹ֜אוּ עַד־גֹּ֣רֶן הָאָטָ֗ד אֲשֶׁר֙ בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֔ן וַיִּ֨סְפְּדוּ־שָׁ֔ם מִסְפֵּ֛ד גָּד֥וֹל וְכָבֵ֖ד מְאֹ֑ד וַיַּ֧עַשׂ לְאָבִ֛יו אֵ֖בֶל שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃

גרן האטד. מֻקָּף אֲטָדִין הָיָה, וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ (סוטה י"ג), עַל שֵׁם הַמְּאֹרָע, שֶׁבָּאוּ כָּל מַלְכֵי כְנַעַן וּנְשְׂיאֵי יִשְׁמָעֵאל לַמִּלְחָמָה, וְכֵיוָן שֶׁרָאוּ כִתְרוֹ שֶׁל יוֹסֵף תָּלוּי בַּאֲרוֹנוֹ שֶׁל יַעֲקֹב עָמְדוּ כֻלָּן וְתָלוּ בוֹ כִתְרֵיהֶם וְהִקִּיפוּהוּ כְּתָרִים כְּגֹרֶן הַמֻּקָּף סְיָג שֶׁל קוֹצִים:

וַאֲתוֹ עַד בֵּית אִדְרֵי דְאָטָד דִּי בְּעִבְרָא דְיַרְדְנָא וּסְפָדוּ תַמָּן מִסְפֵּד רַב וְתַקִּיף לַחֲדָא וְעָבַד לַאֲבוּהִי אֶבְלָא שַׁבְעָא יוֹמִין

ויעש לאביו אבל. אחר שקברוהו כאשר אמרו קדמונינו ז"ל:

ויעש לאביו אבל שבעת ימים י״‎מ ששם באו לכבדו אלופי עשו ונשיאי ישמעאל ובני קטורה ושם עשו אבל חדש כי כן דרך כשבא אחר מקרובי המת הם בוכים כבתחלה.

וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן הָאָטָד. שֶׁהָיָה מֻקָּף קוֹצִים. וְאִם דַּרְכּוֹ שֶׁל כָּל גֹּרֶן לִהְיוֹת מֻקָּף קוֹצִים, לָמָּה נִקְרָא זֶה ״גֹּרֶן הָאָטָד״ יוֹתֵר מִשְּׁאָר הַגֳּרָנוֹת? וְכִי לֹא הָיָה בָּעוֹלָם שׁוּם גֹּרֶן מֻקָּף קוֹצִים זוּלַת זֶה? וְעוֹד קָשֶׁה מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (בראשית נ:יא) ״וַיַּרְא יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַכְּנַעֲנִי אֶת הָאֵבֶל בְּגֹרֶן הָאָטָד וַיֹּאמְרוּ אֵבֶל כָּבֵד זֶה לְמִצְרַיִם״, ״בְּגֹרֶן הָאָטָד״ לָמָּה לִי? כִּי מַשְׁמָעוּתוֹ כְּאִלּוּ גֹּרֶן הָאָטָד גָּרַם הָאֵבֶל. וְעוֹד, לָמָּה הִסְפִּידוּ הַמִּצְרִים? וְכִי הָיוּ בָּנָיו אוֹ קְרוֹבָיו שֶׁהִסְפִּידוּ עָלָיו כָּל כָּךְ בְּלֵב שָׁלֵם? אוֹ אִם הָיוּ צַדִּיקִים כָּל כָּךְ שֶׁהָיָה חַם לִבָּם בְּקִרְבָּם וְצַר לָהֶם פְּטִירַת הַצַּדִּיק? וְעוֹד, לְשׁוֹן ״כָּבֵד״ אֵינוֹ מִתְיַשֵּׁב עַל הָאֵבֶל.

וְנִרְאֶה מִכָּאן רְאָיָה, לְמָה שֶׁאָמְרוּ רז״ל (תוספתא סוטה יג) שֶׁבִּזְכוּת יַעֲקֹב פָּסַק הָרָעָב, וְכַאֲשֶׁר מֵת יַעֲקֹב חָזַר הָרָעָב לִמְקוֹמוֹ. וְעַל כֵּן עָשׂוּ הַמִּצְרִיִּים אֵבֶל כָּבֵד בַּעֲבוּר כִּי כָבֵד הָרָעָב כְּבָרִאשׁוֹנָה, כִּי הִרְגִּישׁוּ הַמִּצְרִיִּם דָּבָר זֶה שֶׁיַּחֲזֹר הָרָעָב לְקַדְמוּתוֹ עַל יְדֵי נֵס זֶה שֶׁקָּרָה לָהֶם בַּדֶּרֶךְ, כִּי פִּתְאוֹם נִזְדַּמֵּן לָהֶם גֹּרֶן אֶחָד שֶׁהָיָה מֻקָּף קוֹצִים מִכָּל צַד, עַד שֶׁלֹּא הָיָה נִשְׁאָר פֶּתַח אוֹ דֶּרֶךְ לָבֹא אֶל הַגֹּרֶן. וּמִזֶּה הֵבִינוּ שֶׁזְּכוּת הַצַּדִּיק גָּרַם לָהֶם בְּחַיָּיו שֶׁהָיָה לָהֶם דֶּרֶךְ לָלֶכֶת אֶל הַגֹּרֶן וְלֶאֱכֹל מִגָּרְנוֹ וּמִיִּקְבוֹ, וּבְמוֹתוֹ יְעַכְּבוּ עֲלֵיהֶם הָרְשָׁעִים שֶׁנִּמְשְׁלוּ לַקּוֹצִים, שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם עוֹד דֶּרֶךְ אֶל הַגֹּרֶן כַּאֲשֶׁר הָיָה לָהֶם לְפָנִים, כִּי סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם. וּבְפָרָשַׁת שְׁמוֹת בַּפָּסוּק ״וַיָּקֻצוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ (שמות א יב) יִתְבָּאֵר בְּעֶזְרַת ה׳ שֶׁהַמִּצְרִיִּם נִמְשְׁלוּ לַקּוֹצִים בְּעֵרֶךְ כֶּרֶם ה׳ צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל. עַל כֵּן נִרְמַז לָהֶם שֶׁבַּעֲבוּר רִשְׁעַת הַמִּצְרִיִּם יַחֲזֹר הָרָעָב לְקַדְמוּתוֹ.

וְעַל דֶּרֶךְ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא קמא ס׳) אֵין הַפֻּרְעָנוּת בָּא לָעוֹלָם כִּי אִם בַּעֲבוּר הָרְשָׁעִים, וְאֵינוֹ מַתְחִיל כִּי אִם בַּצַּדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב ה) ״כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קֹצִים״ - אֵלּוּ הָרְשָׁעִים - ״וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ״ - שֶׁכְּבָר נֶאֱכָל. הִנְּךָ רוֹאֶה שֶׁקּוֹצִים וְגָדִישׁ שֶׁהִזְכִּיר כָּאן הַיְינוּ גֹּרֶן הָאָטָד, כִּי הַגֹּרֶן הַיְינוּ גָּדִישׁ וְהַקּוֹצִים אָטָד, וְקָרָא לַצַּדִּיק ״גָּדִישׁ״ לְפִי שֶׁכֻּלָּם אוֹכְלִים בִּזְכוּתוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (תענית י.) ״כָּל הָעוֹלָם נִזּוֹן בִּשְׁבִיל חֲנִינָא בְּנִי״ כוּ׳, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (ויקרא כא א-ב) ״לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא כִּי אִם לִשְׁאֵרוֹ״ - הַיְינוּ לַצַּדִּיק שֶׁהַכֹּל כִּקְרוֹבָיו וְנִקְרָא ״שְׁאֵרוֹ״ בַּעֲבוּר הַקֻּרְבָה וּבַעֲבוּר שֶׁהוּא מְפַרְנְסוֹ, כִּי ״שְׁאֵר״ הַיְינוּ מָזוֹן. זֶהוּ שֶׁאָמַר ״וְאֵינוֹ מַתְחִיל כִּי אִם בַּצַּדִּיקִים״, רוֹצֶה לוֹמַר זֶה תְּחִלַּת הַפֻּרְעָנוּת שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לוֹקֵחַ מִן הַדּוֹר הַחוֹטֵא אֶת הַצַּדִּיק שֶׁהָיָה זָן וּמְפַרְנֵס אֶת הַדּוֹר בִּזְכוּתוֹ, וְעִקַּר הַפֻּרְעָנוּת בָּא בַּעֲבוּר מְצִיאַת הָרְשָׁעִים שֶׁנִּמְשְׁלוּ לְקוֹצִים, וְהֵם גּוֹרְמִים שֶׁכְּבָר נֶאֱכַל גָּדִישׁ כִּי אֵין לָהֶם עוֹד פֶּה לְאָכְלוֹ, וְהַקּוֹצִים מְעַכְּבִים אֶת הַדֶּרֶךְ אֶל הַגָּדִישׁ.

וּכְשֶׁרָאוּ הַמִּצְרִים שֶׁנַּעֲשָׂה לָהֶם נֵס זֶה פִּתְאוֹם שֶׁהִקְרָה ה׳ לִפְנֵיהֶם גֹּרֶן אֶחָד מֻקָּף קוֹצִים מִכָּל צַד שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הָעוֹלָם, מִיָּד הִרְגִּישׁוּ שֶׁגָּדַר ה׳ בַּעֲדָם לְבִלְתִּי תֵּת לָהֶם מָבוֹא אֶל הַגֹּרֶן עוֹד. עַל כֵּן הִסְפִּידוּ הַמִּצְרִים ״אֵבֶל כָּבֵד״, רָצָה לוֹמַר עַל כֹּבֶד הָרָעָב. וּבְזֶה מְיֻשָּׁב לָמָּה הִסְפִּידוּ דַּוְקָא בְּגֹרֶן הָאָטָד וְלֹא קֹדֶם לָכֵן. וְכַאֲשֶׁר רָאָה הַכְּנַעֲנִי אֵבֶל זֶה בְּגֹרֶן הָאָטָד, וְהָיָה קָשֶׁה לוֹ לָמָּה לֹא עָשׂוּ אֵבֶל זֶה קֹדֶם בּוֹאָם לְמָקוֹם זֶה, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁאֵבֶל כָּבֵד זֶה לְמִצְרַיִם הוּא, כִּי כְּבֵדוּת הָרָעָב יַחֲזוֹר לִמְקוֹמוֹ. עַל כֵּן הוּא דַּוְקָא לַמִּצְרִים וְלֹא לִבְנֵי יַעֲקֹב, וְזֶה רֶמֶז נָכוֹן וְיָקָר.

וּבְזֶה נִרְאֶה לִי לְיַשֵּׁב מַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם״ (בראשית נ, טו) - מָה רָאוּ? וְעוֹד קָשֶׁה לָמָּה לֹא בִּקְשׁוּ מֵאֲבִיהֶם שֶׁיְּצַוֶּה לוֹ בֶּאֱמֶת כֵּן. וְעוֹד קָשֶׁה מַה שֶּׁאָמַר יוֹסֵף ״אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם״ (בראשית נ, כא), מִי בִּקֵּשׁ זֹאת מִיָּדוֹ, הֲלֹא לֹא בִּקְשׁוּ כִּי אִם שֶׁלֹּא יָרַע לָהֶם. אֶלָּא וַדַּאי שֶׁיּוֹסֵף לֹא הָיָה חָשׁוּד בְּעֵינֵיהֶם שֶׁיַּעֲשֶׂה עִמָּהֶם רָעָה מַמָּשׁ, אַךְ כְּשֶׁרָאוּ כִּי מֵת יַעֲקֹב וּבְמוֹתוֹ חָזַר הָרָעָב לְקַדְמוּתוֹ, הָיוּ יְרֵאִים שֶׁאִם יוֹסֵף לֹא יַעֲשֶׂה לָהֶם רָעָה, מִכָּל מָקוֹם יֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁמָּא גַּם טוֹבָה לֹא יַעֲשֶׂה לָהֶם וְלֹא יְכַלְכְּלֵם בִּשְׁנֵי הָרָעָב, וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֶת הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אוֹתוֹ, לֹא בְּקוּם וַעֲשֵׂה כִּי אִם בְּשֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה. עַל כֵּן הֻצְרַךְ יוֹסֵף לוֹמַר לָהֶם ״וְעַתָּה אַל תִּירָאוּ, אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם״ (בראשית נ, כא) - אֶתְכֶם בַּעֲבוּר טַפְּכֶם, כִּי הַטַּף לָמָּה יָבֹאוּ אֶל הָעֹנֶשׁ, וַהֲלֹא לֹא חָטְאוּ כְּלוּם.