בְּרֵאשִׁית ה׳ · ל״א

וַֽיְהִי֙ כׇּל־יְמֵי־לֶ֔מֶךְ שֶׁ֤בַע וְשִׁבְעִים֙ שָׁנָ֔ה וּשְׁבַ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיָּמֹֽת׃ {ס}

במילים פשוטות

הפסוק מסכם את כל שנות חייו של למך - שבע מאות שבעים ושבע שנים - ומסיים במילה ״וימת״, כדרך כל הדורות שבפרק. הרשב״ם מביא שאלה: מדוע נמנו שנותיהם של האבות בפרוטרוט? ומשיב שדרכם של הנביאים באה זה אחר זה, כדי שנדע את מניין השנים מבריאת העולם והלאה. לפי הרשב״ם, מתוך מספרי השנים שבפרק זה, ובהמשך עד משה רבנו ושעבוד מצרים, אפשר לחשב את סך השנים מבריאת העולם ועד כניסת ישראל לארץ, וכן הלאה עד בניין וחורבן הבית. כך משמשת רשימת הדורות כשלד כרונולוגי לחישוב מניין השנים של תולדות העולם.
מבוסס על רשב״ם, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַהֲווֹ כָּל יוֹמֵי לֶמֶךְ שְׁבַע מְאָה וְשַׁבְעִין וּשְׁבַע שְׁנִין וּמִית

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

ויהי כל ימי למך - (הקשה הר"ר שמואל בה"ר מאיר זצ"ל): למה לנו למנות שני רשעים הכתובים בפרשה?(ותירץ): דכך דרכן של נביאים זה אחר זה, כדי לידע מניין השנים מבריאת עולם עד ימיהם. כי מתוך השנים ומנינם הכתובים כאן. ומנין שנות הדורות הכתובים עד משה רבינו [ומנין] שעבוד מצרים, דכתיב: ומושב בני ישראל אשר ישבו בארץ מצרים וגו'. ומנין ארבעים [שהיו במדבר], למדנו מנין שנים אשר מבריאת עולם עד שנכנסו ישראל לארץ. וכבר מפורש בנביאים מנין השנים אשר מיציאת מצרים עד בנין בית ראשון, ומבנינו עד חרבנו. ומתוך דברי דניאל למדנו מנין השנים אשר מחרבן בית ראשון עד חרבן בית שני. וכתב על זה: שבועים שבעים נחתך על עמך, פירוש שבעים מגלות בבל, וד' מאות ועשרים שעמד בית שני, הרי כאן שבע(ה) פעמים שבעים שנה, וזה שבועים שבעה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל