וַיְהִ֖י כׇּל־יְמֵ֣י חֲנ֑וֹךְ חָמֵ֤שׁ וְשִׁשִּׁים֙ שָׁנָ֔ה וּשְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת שָׁנָֽה׃

הפסוק מסכם את כל שנות חייו של חנוך - שלוש מאות שישים וחמש שנה. שים לב שכאן, בשונה מכל שאר הדורות שבפרק, אין הפסוק מסיים במילה ״וימת״ - וזה רמז לכך שסופו של חנוך היה שונה מכל השאר, כפי שיתבאר בפסוק הבא. אין בפסוק זה עצמו ביאור מיוחד מן המפרשים, ולכן ההבנה היא לפי הפשט. מספר שנותיו של חנוך קטן בהרבה משנות אבותיו, שחיו קרוב לאלף שנה, וקוצר ימיו לעומתם בולט. תרגום אונקלוס מתרגם את הפסוק כפשוטו, ואף הוא אינו מוסיף ״ומית״ כפי שהוסיף אצל שאר הדורות.