וַיִּֽהְיוּ֙ כׇּל־יְמֵ֣י קֵינָ֔ן עֶ֣שֶׂר שָׁנִ֔ים וּתְשַׁ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיָּמֹֽת׃ {ס}

הפסוק מסכם את כל שנות חייו של קינן - תשע מאות ועשר שנים - ומסיים במילה ״וימת״, כדרך כל הדורות שבפרק. זהו הסיכום הכולל של ימיו, המצרף את השנים שלפני הולדת מהללאל ואת השנים שלאחריה. אין כאן ביאור מיוחד מן המפרשים, ולכן ההבנה היא לפי הפשט. המילה ״וימת״ החוזרת בכל דור מדגישה את גזירת המיתה שנקנסה על בני האדם. קינן, הדור הרביעי מאדם, האריך ימים כאבותיו שלפני המבול, בהתאם לטבעם החזק של אותם דורות ראשונים.