בְּסֹדָם֙ אַל־תָּבֹ֣א נַפְשִׁ֔י בִּקְהָלָ֖ם אַל־תֵּחַ֣ד כְּבֹדִ֑י כִּ֤י בְאַפָּם֙ הָ֣רְגוּ אִ֔ישׁ וּבִרְצֹנָ֖ם עִקְּרוּ־שֽׁוֹר׃

בסדם אל תבא נפשי. זֶה מַעֲשֵׂה זִמְרִי, כְּשֶׁנִּתְקַבְּצוּ שִׁבְטוֹ שֶׁל שִׁמְעוֹן לְהָבִיא אֶת הַמִּדְיָנִית לִפְנֵי מֹשֶׁה וְאָמְרוּ לוֹ, זוֹ אֲסוּרָה אוֹ מֻתֶּרֶת? אִם תֹּאמַר אֲסוּרָה, בַּת יִתְרוֹ מִי הִתִּירָהּ לָךְ? - אַל יִזָּכֵר שְׁמִי בַּדָּבָר, זִמְרִי בֶּן סָלוּא נְשִׂיא בֵית אָב לַשִּׁמְעוֹנִי וְלֹא כָּתַב בֶּן יַעֲקֹב:

בקהלם. כְּשֶׁיַּקְהִיל קֹרַח, שֶׁהוּא מִשִּׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי, אֶת כָּל הָעֵדָה עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן,

אל תחד כבודי. שָׁם, אַל יִתְיַחֵד עִמָּהֶם שְׁמִי, שֶׁנֶּאֱמַר קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי, וְלֹא נֶאֱמַר בֶּן יַעֲקֹב; אֲבָל בְּדִבְרֵי הַיָּמִים, כְּשֶׁנִּתְיַחֲסוּ בְּנֵי קֹרַח עַל הַדּוּכָן, נֶאֱמַר בֶּן קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי בֶּן יִשְׂרָאֵל (דברי הימים א ו'):

אל תחד כבודי. כָּבוֹד לְשׁוֹן זָכָר הוּא, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה צָרִיךְ לְפָרֵשׁ כִּמְדַבֵּר אֶל הַכָּבוֹד וְאוֹמֵר אַתָּה, כְבוֹדִי אַל תִּתְיַחֵד עִמָּהֶם כְּמוֹ לֹא תֵחַד אִתָּם בִּקְבוּרָה (ישעיה י"ד):

כי באפם הרגו איש. אֵלּוּ חֲמוֹר וְאַנְשֵׁי שְׁכֶם, וְאֵינָן חֲשׁוּבִין כֻּלָּם אֶלָּא כְאִישׁ אֶחָד; וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּגִדְעוֹן, וְהִכִּיתָ אֶת מִדְיָן כְּאִישׁ אֶחָד (שופטים ו') וְכֵן בְּמִצְרַיִם סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם, זֶהוּ מִדְרָשׁוֹ. וּפְשׁוּטוֹ, אֲנָשִׁים הַרְבֵּה קוֹרֵא אִישׁ - כָּל אֶחָד לְעַצְמוֹ, בְּאַפָּם הָרְגוּ כָל אִישׁ שֶׁכָּעֲסוּ עָלָיו, וְכֵן וַיִּלְמַד לִטְרָף טֶרֶף אָדָם אָכָל (יחזקאל י"ט):

וברצנם עקרו שור. רָצוּ לַעֲקֹר אֶת יוֹסֵף שֶׁנִּקְרָא שׁוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ (דברים ל"ג). עִקְּרוּ אשרי"טיר בְּלַעַז, לְשׁוֹן אֶת סוּסֵיהֶם תְּעַקֵּר (יהושע י"א):

בְּרָזְהוֹן לָא הֲוַת נַפְשִׁי בְּאִתְכַּנְשֵׁהוֹן לִמְהַךְ לָא נְחָתִית מִן יְקָרִי אֲרֵי בְרָגְזְהוֹן קְטָלוּ קְטוֹל וּבִרְעוּתְהוֹן תַּרָעוּ שׁוּר סַנְּאָה

בסודם אל תבוא נפשי. אמר רב אהרן שפי' אל תבוא נפשי, כמו "ובא השמש" (קהלת א ה) והטעם שלא ארצה להיות חוץ מעצתם, והנה פירושו הפך הדבר, כי מה טעם לכלי המס, והלא אמר לשניהם "עכרתם אותי" (בראשית לד, ל), ובאמת כי הסתכן יעקב וביתו על ידם, לולי חתת אלהים הי' מסבבים להשחית הכל, וכן פי' ארור אפם, וברצונם עקרו שור ארור כי אפם עז, ואלה פירושים קרים, בסודם אל תבא נפשי, אמר ר' משה הכהן ז"ל, כי כבודי כמו נפשי, ורבים בס' תהלות כמוהו, ויפה פי', כי הטעם הוא כפול כדרך הנבואות, שאל אביך (דבר' לב ז) "מה אקוב" (במדבר כג ח), והנה בסודם כמו בקהלם, ותבא כמו תחד, ונפשי כמו כבודי ויאמר רבי יהודה בן בַלעַם הספרדי שטעה ר' משה כי כבוד הנפש הוא הגוף כמו עדי בצואר כטעם המשביע בטוב עדיך (תהלים קג ה) וראייתו "וכבודי לעפר ישכן סלה" (שם ז ו), ואני אומר שר יהודה טעה כי הנה הכתוב אומר למען יזמרך כבוד (תהלים ל יג) לכן שמח לבי ויגל כבודי (שם טז ט) אף בשרי שהוא הגוף, וזה כבודי לעפר הוא על דרך משל, שיכניע נפשו עד העפר שאין למטה הימנו, והנה אתן לו עד נאמן, והוא "דבקה לעפר נפשי" (שם קיט כה):

תחד. מלשון יחד, ועל דעת ר' משה הכהן המדקדק ז"ל, שהנח הנעלם תחת אלף אחד, וכן אמר על "לא תֵשָם" (בראשית מז יט),

וטעם בסודם כמו "בהוסדם יחד עלי" (תהלים לא יד), אחר שכליהם הם חמס, אל תבא נפשי בסודם:

הרגו איש. שם המין, כמו "שור וחמור" (בראשית לב, ו) והרמז על אנשי עיר שכם:

שור. חומה, וכן "צעדה עלי שור" (בראשית מט כב), וכבר ביארתי בס' מאזנים, כי החולם והשורק יתחלפו זה בזה,

ועקרו, כמו "סוסיהם תעקר" (יהושע יא, ו), וזה אות כי עיר שכם גדולה היתה כי היא מוקפת חומה:

וְטַעַם כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר שֶׁעָשׂוּ הֶחָמָס בְּאַפָּם שֶׁכָּעֲסוּ עַל שְׁכֶם, וּבִרְצוֹנָם שֶׁהֵם חֲפֵצִים בּוֹ, לֹא פֶּשַׁע הַמּוּמָתִים וְלֹא חַטָּאתָם. וְאָמַר אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית מ"ט:ו') כִּי טַעַם שׁוֹר כְּמוֹ שׁוּר בְּשׁוּרֻק, מִן "בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר" (בראשית מ"ט:כ"ב), וְתִרְגֵּם בּוֹ עוֹד "סָנְאָה", מִן "וַתַּבֵּט עֵינֵי בְּשׁוּרָי" (תהלים צב יב), וְהַטַּעַם שֶׁעָקְרוּ עִיר מֻקֶּפֶת חוֹמָה אֶת טַפָּם וְאֶת נְשֵׁיהֶם אַחֲרֵי הָרְגָם אֲנָשֶׁיהָ, וְיִהְיֶה "עִקְּרוּ" מִן "וְעֶקְרוֹן תֵּעָקֵר" (צפניה ב ד). וַאֲחֵרִים פֵּרְשׁוּ (רד"ק בשם ריב"א) כִּי שׁוֹר, גָּדוֹל בַּבְּהֵמוֹת, רֶמֶז לַחֲמוֹר וּשְׁכֶם בְּנוֹ נְשִׂיא הָאָרֶץ, כְּמוֹ "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ" (דברים לג יז), "פָּרוֹת הַבָּשָׁן אֲשֶׁר בְּהַר שֹׁמְרוֹן" (עמוס ד א), וְכֵן יְכַנּוּ הַכְּתוּבִים הַשָּׂרִים הַגְּדוֹלִים בְּאֵילִים וְעַתּוּדִים. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי שֶׁהַכָּתוּב כְּמַשְׁמָעוֹ, אָמַר כִּי בְּאַפָּם הָרְגוּ כָל אִישׁ אַפָּם, וּבִרְצוֹנָם אַחֲרֵי שֶׁשָּׁכְכָה חֲמָתָם בַּהֲרִיגַת הָאֲנָשִׁים עִקְּרוּ כָּל שׁוֹר, רֶמֶז לְמִקְנֵיהֶם וְקִנְיָנָם כָּל אֲשֶׁר בַּבַּיִת וְכָל אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה. וְהִזְכִּיר זֶה לוֹמַר כִּי בְּסוֹדָם לֹא בָּאָה נַפְשׁוֹ בְּכָל אֵלֶּה, אֲפִלּוּ לַעֲקֹר לָהֶם מִקְנֶה וְקִנְיָן וְלָבֹז שְׁלָלָם כְּלָל, וְ"עִקְּרוּ" מִן "וְאֶת סוּסֵיהֶם תְּעַקֵּר" (יהושע יא ו), אַךְ הַכֹּל לָשׁוֹן אֶחָד וְעִנְיָן אֶחָד:

בסודם אל תבוא נפשי - יהי רצון שלא תהא נפשי בעצתם, כי כל אל שבתורה להבא הן או קללה, או בקשה או ציווי לא ימצא אל לשעבר, לכן אין לפרש לא באה נפשי.

כי באפם - שהרי באפם.

עקרו שור - כמו: ואת סוסיהם תעקר.

בקהלם בלא וי״‎ו. וברצנם אפילו כשהם בעת רצון.

עקרו שור תרגום ירושלמי וברעותהון זבינו יוסף דמתיל לתורא. ד״‎א עקרו שור לשון חומה כי החול״‎ם והשורק יתחלפו וכן התרגום תרעו שור סנאה. והוא חומת שכם.

בְּסוֹדָם וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת כַּוָּנַת הַכָּתוּב. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (סנהדרין קט:) ״בְּסוֹדָם״ זֶה מַעֲשֵׂה זִמְרִי, ״בִּקְהָלָם״ זֶה מַעֲשֵׂה קֹרַח, ״כִּי בְאַפָּם״ וְגוֹ׳ זֶה חֲמוֹר וְאַנְשֵׁי שְׁכֶם, ״וּבִרְצוֹנָם״ וְגוֹ׳ זֶה יוֹסֵף וְכוּ׳ (תרגום ירושלמי), עַד כָּאן. וְדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דֶּרֶךְ דְּרָשׁ, וּכְפִי הַפְּשָׁט קָשֶׁה לָמָּה יַקְדִּים הַמְאוּחָר וִיאַחֵר מַעֲשֵׂה שְׁכֶם וְיוֹסֵף שֶׁהָיוּ רִאשׁוֹנִים. עוֹד אֵיךְ יֻצְדַּק לוֹמַר תֵּיבַת כִּי עַל עִנְיָן בִּפְנֵי עַצְמוֹ שֶׁאֵין לוֹ שַׁיָּכוּת עִם לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ. עוֹד לָמָּה מְיַחֵס עֲוֹן זִמְרִי גַּם לְלֵוִי, וְהוּא אַדְרַבָּא הַנּוֹתֵן נְקָמוֹת. עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת כַּוָּנַת אָמְרוֹ וּבִרְצוֹנָם לָמָּה הִזְכִּיר הָרָצוֹן בָּזֶה?

אָכֵן פְּשַׁט הַכָּתוּב הוּא כִּי כָל הַכָּתוּב יְדַבֵּר בְּמַעֲשֵׂה יוֹסֵף, וְאָמַר בְּסוֹדָם פֵּרוּשׁ, מֵעֵת שֶׁהִתְחִילוּ לִשְׂנאוֹתוֹ וְהָיָה הַדָּבָר בֵּינֵיהֶם בְּסוֹד כְּשֶׁיַּעֲרִימוּ סוֹד אַל תָּבֹא נַפְשִׁי, פֵּרוּשׁ, לֹא הִסְכִּימָה נֶפֶשׁ שֶׁזָּרַעְתִּי בָּהֶם לִהְיוֹת עִמָּהֶם בְּהִוָּסְדָם יַחַד. וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה כִּי לֹא מִכֹּחוֹ בָּא הָרַע הַהוּא כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה.

עוֹד יִרְצֶה כִּי לֹא יֵעָנֵשׁ עַל הַדָּבָר לְצַד שֶׁעָשׂוּ בָּנָיו כָּכָה, אוֹ לְצַד שֶׁהוּא גָּרַם קִנְאָתָם בְּשַׁנּוֹתוֹ אֶת בְּנוֹ בֵּין הַבָּנִים. בִּקְהָלָם כְּשֶׁנִּקְהֲלוּ עָלָיו לְהָרְגוֹ דִּכְתִיב (בראשית לז:כ) ״לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ״ וְגוֹ׳, אַל תֵּחַד כְּבוֹדִי - לֹא יִקָּרְאוּ עַל שְׁמִי בְּנֵי יַעֲקֹב כָּל עִקָּר בְּאוֹתָהּ שָׁעָה.

עוֹד יִרְצֶה אַל תֵּחַד לְשׁוֹן חֶדְוָה. כָּאן רָמַז לַיְּגוֹנוֹת שֶׁעֲבָרוּהוּ וְסִלּוּק הַשְּׁכִינָה מֵעָלָיו, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַכָּבוֹד, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תנחומא וישב) שֶׁמֵּעֵת שֶׁנֶּאֱבַד מִמֶּנּוּ יוֹסֵף לֹא שָׁרְתָה עָלָיו שְׁכִינָה מִצַּד הָעֶצֶב וְהַיָּגוֹן. וְאָמְרוֹ כִּי בְאַפָּם וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, טַעַם הַדָּבָר שֶׁאֲנִי אוֹמֵר ״אַל תָּבֹא וְאַל תֵּחַד״ וְגוֹ׳, כִּי בְּהִוָּסְדָם יַחַד לָקַחַת נֶפֶשׁ זָמָמוּ, וְהוּא אָמְרוֹ הָרְגוּ אִישׁ, וַהֲגַם שֶׁמָּצִינוּ שֶׁלֹּא הֲרָגוּהוּ, הֲרֵי הִסְכִּימוּ עַל הֲרִיגָתוֹ וְהִטִּילוּהוּ אֶל בּוֹר מָלֵא נְחָשִׁים וְגוֹ׳ לָמוּת שָׁם בְּכַמָּה מִינֵי מִיתוֹת.

וּבִרְצוֹנָם וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, אֲפִילוּ בְּעֵת שֶׁנָּח אַפָּם, אַחַר שֶׁהִשְׁלִיכוּהוּ בַּבּוֹר וְיָשְׁבוּ לֶאֱכוֹל לֶחֶם וְדִבֵּר לָהֶם יְהוּדָה דִּבְרֵי רִצּוּי וְנַחַת רוּחַ, אַף עַל פִּי כֵן עָשׂוּ רָעָה שֶׁעָקְרוּהוּ לַשּׁוֹר שֶׁהוּא יוֹסֵף, שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה לו:) שֶׁבְּאֶמְצָעוּת יְרִידַת מִצְרַיִם וּמִקְרֶה רַע שֶׁל אֵשֶׁת פּוֹטִיפַר נֶעֶקְרוּ מִיּוֹסֵף עֲשָׂרָה שְׁבָטִים, שֶׁהָיָה רָאוּי לֵילֵד שְׁנֵים עָשָׂר וְלֹא נִשְׁאֲרוּ אֶלָּא שְׁנַיִם: