פַּחַז כַּמַּיִם וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, אַתָּה פָּחַזְתָּ לְבַלְבֵּל יְצוּעִי וְלֹא כָּבַשְׁתָּ יִצְרְךָ, אֶלָּא שֶׁמִּהַרְתָּ כְּאִישׁ הַפּוֹחֵז וְלֹא עִכַּבְתָּ עַצְמְךָ לְנַצֵּחַ נִיצוֹץ הָרָע שֶׁנִּשְׁרַשׁ בְּךָ, לָזֶה לֹא יִהְיֶה לְךָ יִתְרוֹן מִכָּל הַשְּׁלֹשָׁה יִתְרוֹנוֹת וְנַעֲשָׂה פָּשׁוּט.
עוֹד רָמַז בְּאָמְרוֹ אַל תּוֹתַר שֶׁהַפְּחִיזוּת שֶׁנָּהַג לַעֲשׂוֹת דָּבָר בִּלְתִּי הָגוּן לֹא נָהַג לַעֲשׂוֹתוֹ בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יִתְרוֹן, כִּי לְעִנְיַן תְּשׁוּבָה לֹא קָדַם הוּא לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא קמא צב.) מִי גָּרַם לִרְאוּבֵן שֶׁיּוֹדֶה - יְהוּדָה. וַהֲגַם שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וְזֶה לְשׁוֹנָם: לֹא הָיָה אָדָם שֶׁפָּתַח בִּתְשׁוּבָה עַד שֶׁבָּא רְאוּבֵן וְכוּ׳, עַד כָּאן, עִם כָּל זֶה וִדּוּי לֹא אָמַר עַד שֶׁבָּא יְהוּדָה וְאָמַר ״צָדְקָה מִמֶּנִּי״, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה קָפַץ רְאוּבֵן וְאָמַר ״אֲנִי בִּלְבַּלְתִּי מִטַּת אָבִי״, כָּךְ הוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (תנחומא) שֶׁכָּךְ קַבָּלָה בְּיָדָם. וּלְדִבְרֵיהֶם אֵלּוּ יֵשׁ לָנוּ לוֹמַר כִּי לְטַעַם זֶה נִתְּנָה מַלְכוּתוֹ שֶׁל רְאוּבֵן לִיהוּדָה בְּעַד גְּמַר הַהוֹדָאָה אֲשֶׁר גָּרְמוּ לִרְאוּבֵן לְהוֹדוֹת. וְהַכְּהֻנָּה שֶׁנִּתְּנָה לְלֵוִי נִרְאֶה כִּי לֹא זָכָה בָּהּ אֶלָּא בְּאֶמְצָעוּת מַעֲשָׂיו אַחַר כָּךְ, כְּאָמְרוֹ (דברים לג:ח) ״לְאִישׁ חֲסִידֶךָ אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה״ וְגוֹ׳, וְאָז הוּא שֶׁנִּתְּנָה לְלֵוִי הַכְּהֻנָּה. וְעַל כָּל פָּנִים מִימֵי יַעֲקֹב נִטְּלוּ כָּל הַמַּעֲלוֹת מֵרְאוּבֵן כְּאָמְרוֹ אַל תּוֹתַר, וְנָתַן יַעֲקֹב שְׁתֵּי מַעֲלוֹת: אַחַת לְיוֹסֵף וְאַחַת לִיהוּדָה, וְהַשְּׁלִישִׁית תְּלוּיָה וְעוֹמֶדֶת עַד שֶׁנְּתָנָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָרָאוּי לָהּ אֲשֶׁר נִסָּהוּ וְגוֹ׳׃
וּכְנֶגֶד מַה שֶׁנּוֹגֵעַ לְמַעֲשֵׂה בִּנְיַן שָׁרְשׁוֹ אָמַר כִּי עָלִיתָ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, טַעַם עֲשׂוֹתְךָ כֵּן הוּא כִּי בְּעֵת שֶׁזְּרָעוֹ וְעָלָה בְּבֶטֶן אִמּוֹ הָיָה בִּלְבּוּל בַּעֲלִיָּתוֹ, כִּי עָלָה בִּשְׁנֵי מִשְׁכָּבוֹת, לֵאָה וְרָחֵל, אֶחָד בְּמַעֲשֶׂה וְאֶחָד בְּמַחְשָׁבָה, כִּי בְּמַעֲשֶׂה הָיְתָה לֵאָה וּבְמַחְשָׁבָה חָשַׁב יַעֲקֹב כִּי הִיא רָחֵל, וְהוּא אָמְרוֹ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ, וְזֶה הָיָה סִבָּה שֶׁאָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה, כִּי בְּחִינַת הָרַע תּוֹלִיד בִּדְמוּתָהּ, כְּשֵׁם שֶׁעָלָה בְּבִלְבּוּל כְּמוֹ כֵן בִּלְבֵּל יְצוּעֵי אָבִיו, וְלָזֶה דִּקְדֵּק לוֹמַר אָז לִרְמֹז כִּי לֹא עַל זְמַן שֶׁעָלָה מִשְׁכְּבֵי אָבִיו הוּא אוֹמֵר שֶׁחִלֵּל יְצוּעִי, כִּי הֵם שְׁנֵי זְמַנִּים, שֶׁזְּמַן שֶׁעָלָה מִשְׁכָּב הוּא זְמַן שֶׁעָלָה בְּבֶטֶן אִמּוֹ וּזְמַן שֶׁחִלֵּל הוּא אַחֲרֵי כֵן.
