בְּרֵאשִׁית מ״ו · ז׳

ובנות בניו. סֶרַח בַּת אָשֵׁר וְיוֹכֶבֶד בַּת לֵוִי:

בְּנוֹהִי וּבְנֵי בְנוֹהִי עִמֵּהּ בְּנָתֵהּ וּבְנַת בְּנוֹהִי וְכָל זַרְעֵהּ אַיְתִי עִמֵּהּ לְמִצְרָיִם

בנותיו. היא דינה לבדה ויתכן שהיה לדינה שפחות קטנות גדלו עמה, ובעבור בתו קראם הכתוב בנות יעקב בעבור שגדלו בביתו, כמו "בני מיכל", וכן ובנות בניו כי אחת היא:

וּבְנוֹת בָּנָיו שֶׂרַח בַּת אָשֵׁר וְיוֹכֶבֶד בַּת לֵוִי, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית מ"ו:ז'), וּמָה יְרַבֶּה בִּבְנוֹתָיו. אֲבָל דֶּרֶךְ הַכָּתוּב כְּשֶׁיְּדַבֵּר בְּיִחוּסֵי הָרַבִּים יֹאמַר בְּיָחִיד לְשׁוֹן רַבִּים, "וּבְנֵי דָּן חוּשִׁים" (בראשית מ"ו:כ"ג), "וּבְנֵי פַלּוּא אֱלִיאָב" (במדבר כו ח), וְכֵן "בְּנוֹתָיו" - דִּינָה, "וּבְנוֹת בָּנָיו" - סֶרַח בַּת אָשֵׁר, אֲבָל יוֹכֶבֶד לֹא יַזְכִּירֶנָּה הַכָּתוּב, כְּמוֹ שֶׁאָמַר "כָּל נֶפֶשׁ שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ", אֲבָל יִרְמֹז אֵלֶיהָ כְּדַעַת רַבּוֹתֵינוּ (ב"ב קכג):

בנתיו אעפ״‎י שאין לו אלא אחת כן דרך הכתוב לדבר כמו ובני דן חושים ובני פלוא אליאב.

בָּנָיו וּבְנֵי וְגוֹ׳. אַחַר שֶׁאָמַר בְּסָמוּךְ ״יַעֲקֹב וְכָל זַרְעוֹ״, לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר פַּעַם שְׁנִיָּה ״בָּנָיו וּבְנֵי״ וְגוֹ׳.

עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הִפְסִיק בֵּין בָּנָיו וּבְנֵי בָנָיו לְבֵין בְּנוֹתָיו וּבְנוֹת בָּנָיו וְכָל זַרְעוֹ בְּתֵיבַת ״אִתּוֹ״, וְלֹא הִסְפִּיק בְּמַה שֶׁאָמַר לְבַסּוֹף ״הֵבִיא אִתּוֹ מִצְרָיְמָה״?

אָכֵן כַּוָּנַת הַכָּתוּב הוּא שֶׁבָּא לְהוֹדִיעַ כִּי יֵשׁ הֶפְרֵשׁ בֵּין בְּנֵי יַעֲקֹב בִּירִידָתָם לְמִצְרַיִם, כִּי יֵשׁ מֵהֶם שֶׁבָּאוּ בִּרְצוֹנָם לְקַבֵּל גְּזֵרַת מֶלֶךְ בְּלֵב שָׁלֵם, וְיֵשׁ מֵהֶם שֶׁהָיוּ חוֹכְכִים לְהִתְעַכֵּב מֵרֶדֶת לְכוּר הַבַּרְזֶל, וְצִיְּנָם הַכָּתוּב מִי וָמִי הַהוֹלְכִים לִפְרוֹעַ שְׁטַר חוֹב הַגָּלוּת מֵרְצוֹנָם. וְאָמַר בָּנָיו וּבְנֵי בָנָיו אִתּוֹ, פֵּרוּשׁ אֵלּוּ לֹא הֻצְרַךְ לַהֲבִיאָם הוּא אֶלָּא הֵם מֵעַצְמָם בָּאוּ אִתּוֹ בְּדוֹמֶה לוֹ, וְאַחַר כָּךְ סִדֵּר אוֹתָם שֶׁלֹּא בָּאוּ מֵרְצוֹנָם עַד שֶׁהֻצְרַךְ יַעֲקֹב לְהוֹרִידָם בְּעַל כָּרְחָם, וְהוּא אָמְרוֹ בְּנוֹתָיו וּבְנוֹת בָּנָיו וְכָל זַרְעוֹ, פֵּרוּשׁ בְּנֵי בְּנֵי בָנָיו, אֵלּוּ ״הֵבִיא אִתּוֹ מִצְרָיְמָה״, פֵּרוּשׁ, הוּא הֱבִיאָם, לֹא לִרְצוֹנָם בָּאוּ.

וְרָאִיתִי לָתֵת לֵב לְדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה א:ה) שֶׁאָמְרוּ שֶׁכָּל זְמַן שֶׁאֶחָד מִיּוֹרְדֵי מִצְרַיִם קַיָּם, לֹא הִתְחִיל הַשִּׁעְבּוּד, דִּכְתִיב (שמות א׳:ו׳) ״וַיָּמָת יוֹסֵף וְגוֹ׳ וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא״, פֵּרוּשׁ שֶׁיָּרְדוּ מִצְרַיִם אָז הִתְחִיל הַשִּׁעְבּוּד, כִּי אוּלַי שֶׁזֶּה הָיָה לָהֶם לְתַשְׁלוּם קַבָּלַת גְּזֵרַת מֶלֶךְ בְּרָצוֹן, פָּקַע מֵהֶם הַשִּׁעְבּוּד, כִּי סַמָּא דְּיִסּוּרֵי קַבּוּלֵי. וְהָעֵד הַנֶּאֱמָן לָזֶה גַּם כֵּן, כִּי יוֹכֶבֶד וְסֶרַח בַּת אָשֵׁר הָיוּ מִיּוֹרְדֵי מִצְרַיִם (בראשית רבה צד:ט), וּבִימֵיהֶם הָיָה הַשִּׁעְבּוּד, וְהַטַּעַם הוּא לְצַד שֶׁהֱבִיאָם יַעֲקֹב וְלֹא מֵרְצוֹנָם. וְעַיֵּן בְּדִבְרֵי הַזֹּהַר (ויקהל קצח:) בְּפֵרוּשׁ פָּסוּק ״אַשְׁרֵי שֶׁאֵל יַעֲקֹב בְּעֶזְרוֹ שִׂבְרוֹ עַל ה׳״ (תהלים קמו:ה).