בְּרֵאשִׁית מ״ו · ל״ג

וִיהֵי אֲרֵי יִקְרֵי לְכוֹן פַּרְעֹה וְיֵימַר מָה עוֹבָדֵיכוֹן

וְהָיָה כִּי יִקְרָא לָכֶם פַּרְעֹה. יֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁלְּכָךְ הוּא קוֹרֵא אֶתְכֶם כְּדֵי לִבְחוֹר בָּכֶם אֲנָשִׁים לְמִלְחַמְתּוֹ, לְפִיכָךְ כְּשֶׁיִּשְׁאַל לָכֶם ״מַה מַּעֲשֵׂיכֶם״, וַאֲמַרְתֶּם ״אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ עֲבָדֶיךָ״, וְלֹא תֹּאמְרוּ לוֹ בְּפֵרוּשׁ שֶׁאַתֶּם רֹעֵי צֹאן, כִּי תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם כָּל רֹעֵה צֹאן, וְאֵינוֹ מִדֶּרֶךְ הַמּוּסָר לְדַבֵּר דָּבָר שֶׁהוּא נִתְעָב בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ, וְחָס לְהַזְכִּיר לְפָנָיו בְּפֵרוּשׁ דָּבָר שֶׁהוּא כְּנֶגֶד דָּתוֹ. דְּאִם לֹא כֵן, לָמָּה לֹא נָתַן יוֹסֵף טַעַם זֶה עַל דִּבְרֵי עַצְמוֹ שֶׁאָמַר שֶׁהֵם רֹעֵי צֹאן וְטַעֲמוֹ ״כִּי תוֹעֲבַת מִצְרַיִם״ כוּ׳? אֶלָּא אַדְּרַבָּה, שֶׁזֶּה נְתִינַת טַעַם עַל שֶׁלֹּא צִוָּה לָהֶם לוֹמַר שֶׁהֵם רֹעֵי צֹאן. אָמְנָם הַמֶּלֶךְ יָבִין מֵעַצְמוֹ, מֵאַחַר שֶׁאַנְשֵׁי מִקְנֶה אַתֶּם, וַדַּאי כֻּלְּכֶם רֹעֵי צֹאן. וּכְדֵי שֶׁלֹּא יְבַקֵּשׁ מִכֶּם לְהַחֲלִיף מְלֶאכֶת הָרְעִיָּה בְּאוּמָּנוּת דָּבָר אַחֵר, עַל כֵּן תֹּאמְרוּ ״מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד עַתָּה״, לֹא הוּרְגַלְנוּ בְּשׁוּם אוּמָּנוּת אַחֶרֶת כִּי אִם בָּזֶה. וּכְדֵי שֶׁלֹּא יֹאמַר שֶׁמִּנְּעוּרֵיכֶם בְּחַרְתֶּם בְּאוּמָּנוּת זוֹ לְהַכְחִישׁ דַּעַת הַמַּאֲמִינִים בְּמַזַּל טָלֶה, עַל כֵּן תֹּאמְרוּ ״גַּם אֲבוֹתֵינוּ״, מֵעוֹלָם קֹדֶם שֶׁנִּתְפַּשְּׁטָה אֱמוּנָה זוֹ בָּעוֹלָם. אֲבָל יוֹסֵף רָצָה לוֹמַר בְּפֵרוּשׁ אֶל פַּרְעֹה כִּי הֵמָּה רֹעֵי צֹאן, כִּי כָּךְ אָמַר תְּחִלָּה שֶׁהוּא רוֹצֶה לוֹמַר לְפָנָיו ״וְהָאֲנָשִׁים רֹעֵי צֹאן״, כִּי אֵלָיו יִתָּכֵן לוֹמַר בְּפֵרוּשׁ כֵּן כְּדֵי שֶׁיַּרְחִיק אֶתְכֶם מֵעָלָיו. אֲבָל לָכֶם לֹא יִתָּכֵן לוֹמַר בְּפֵרוּשׁ לְפָנָיו דָּבָר שֶׁיִּגְרֹם הָרִחוּק, אֶלָּא הוּא יָבִין זֶה מִכְּלַל דִּבְרֵיכֶם.

וְלַסּוֹף הוּחְלְפָה הַשִּׁיטָה, שֶׁיּוֹסֵף לֹא אָמַר לִפְנֵי פַּרְעֹה כִּי הֵמָּה רוֹעֵי צֹאן, וְאֶחָיו אָמְרוּ בְּפֵרוּשׁ ״רוֹעֵי צֹאן עֲבָדֶיךָ״. לְפִי שֶׁרָאָה שֶׁפַּרְעֹה לֹא שָׁלַח אַחֲרֵיהֶם לִקְרֹא אוֹתָם וְלֹא הָיָה חוֹשֵׁשׁ פֶּן יִקַּח מֵהֶם הַגִּבּוֹרִים לְמִלְחַמְתּוֹ, עַל כֵּן לֹא הֻצְרַךְ הוּא לְהַזְכִּיר כִּי רוֹעֵי צֹאן הֵמָּה, וְהֵמָּה אָמְרוּ בְּפֵרוּשׁ ״רוֹעֵי צֹאן עֲבָדֶיךָ״ כְּדֵי שֶׁיַּרְחִיקֵם מֵעַל גְּבוּלוֹ כָּאָמוּר, כִּי כָּךְ הִתְנָה יוֹסֵף שֶׁאֶחָד מֵהֶם יֹאמַר בְּפֵרוּשׁ כִּי הֵמָּה רוֹעֵי צֹאן, וְאֶחָד יֹאמַר סְתָם ״אַנְשֵׁי מִקְנֶה״ - אוֹ הוּא אוֹ אֶחָיו, דְּאֶלָּא לְמַאי נָפְקָא מִינָּהּ הִגִּיד יוֹסֵף לְאֶחָיו מַה שֶּׁרוֹצֶה לְדַבֵּר בִּפְנֵי פַרְעֹה, אֶלָּא כָּךְ אָמַר יוֹסֵף לְאֶחָיו: ״אִם אֲנִי אֲדַבֵּר בְּפֵרוּשׁ שֶׁרוֹעֵי צֹאן אַתֶּם, אֲזַי דַּי כְּשֶׁתֹּאמְרוּ אַתֶּם ׳אַנְשֵׁי מִקְנֶה׳, כִּי אֵינוֹ מִדֶּרֶךְ הַמּוּסָר לְהַזְכִּיר שְׁנֵי פְּעָמִים ׳רוֹעֵי צֹאן׳ כִּי הוּא נֶגֶד דָּתוֹ, וְאִם אֲנִי לֹא אוֹמַר בְּפֵרוּשׁ ׳רוֹעֵי צֹאן׳, אָז אַתֶּם תֹּאמְרוּ בְּפֵרוּשׁ״. וְכָךְ הָיָה לַסּוֹף, וּבָזֶה הוּתְּרוּ כָּל הַסְּפֵקוֹת.