בְּרֵאשִׁית מ״ו · ל״ב

וְגֻּבְרַיָּא רָעֵי עָנָא אֲרֵי גֻּבְרֵי מָרֵי גֵּיתֵי הֲווֹ וְעָנְהוֹן וְתוֹרְהוֹן וְכָל דִּי לְהוֹן אַיְתִיאוּ

וְהָאֲנָשִׁים רֹעֵי צֹאן כִּי אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ אָמַר לָהֶם שֶׁהֵם רוֹעִים, אֲבָל לֹא שֶׁיִּרְעוּ בְּהֵמוֹת שֶׁל אֲחֵרִים, כִּי גַּם בְּשֶׁל עַצְמָם יֵשׁ לָהֶם עֲבָדִים וּבְנֵי בַּיִת יִרְעוּ אוֹתָם, אֶלָּא שֶׁעָשְׁרָם בַּמִּקְנֶה. וְזֶה טַעַם "כִּי אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ", וְהָיָה לָהֶם עֹשֶׁר וַעֲבֻדָּה רַבָּה מְאֹד בְּמִקְנֶה רַב אֲשֶׁר לָהֶם, כִּי לֹא רָצָה לְהַזְכִּיר רַק לְכָבוֹד:

וצאנם ובקרם וכל אשר להם הביאו צריכים הם לשמור צאנם ואין להם פנאי להיות אנשי חיל.

וְהָאֲנָשִׁים רֹעֵי צֹאן כִּי אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ. יֵשׁ לְדַקְדֵּק לָמָּה הֻצְרַךְ לִתֵּן טַעַם לִדְבָרָיו ״כִּי אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ״, יִהְיוּ אַנְשֵׁי מִקְנֶה אוֹ לָא, סוֹף סוֹף רֹעֵי צֹאן הֵמָּה. וְעוֹד שֶׁאָמַר (בראשית מו:לג) ״כִּי יִקְרָא לָכֶם פַּרְעֹה וְאָמַר מַה מַּעֲשֵׂיכֶם וַאֲמַרְתֶּם אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ עֲבָדֶיךָ״, יוֹתֵר הָיָה נָכוֹן שֶׁיֹּאמְרוּ ״רֹעֵי צֹאן הָיוּ עֲבָדֶיךָ״, כִּי דַּוְקָא רֹעֵי צֹאן תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם הֵמָּה, אֲבָל לֹא אַנְשֵׁי מִקְנֶה, וְכִי פַּרְעֹה לֹא הָיָה לוֹ מִקְנֶה? וְעוֹד קָשֶׁה כִּי הֵמָּה שִׁנּוּ וְלֹא אָמְרוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה לָהֶם יוֹסֵף, כִּי הֵשִׁיבוּ לְפַרְעֹה (בראשית מז:ג) ״רֹעֵי צֹאן הָיוּ עֲבָדֶיךָ״. וְעוֹד ״גַּם אֲבוֹתֵינוּ״ מְיֻתָּר, וְכִי שְׁאָלָם עַל מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵיהֶם?

וּבֵאוּר הַדָּבָר הוּא, שֶׁתַּכְלִית כָּל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ הָיָה כְּדֵי שֶׁיַּרְחִיקֵם פַּרְעֹה מֵעָלָיו וְיוֹשִׁיבֵם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן, אַף עַל פִּי שֶׁגַּם לְפַרְעֹה הָיָה צֹאן וּבָקָר וְרוֹעִים, מִכָּל מָקוֹם הָיוּ רוֹעֵי מִצְרַיִם נוֹהֲגִין כָּבוֹד בְּמִין הַצֹּאן לִכְבוֹד מַזַּל טָלֶה אֲשֶׁר בּוֹ שָׂמוּ כִּסְלָם, וְהַכָּבוֹד הוּא לִרְעוֹת אוֹתָן בְּמִרְעֶה שָׁמֵן וְטוֹב כַּר נִרְחָב וְשֶׁלֹּא לְהַכּוֹתָם בְּמַקְלוֹת, אֲבָל שְׁאָר אֻמּוֹת אֵינָן נִזְהָרִים בָּזֶה. עַל כֵּן תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם כָּל רֹעֵי צֹאן. לְפִיכָךְ כְּשֶׁאָמַר יוֹסֵף לְפַרְעֹה ״וְהָאֲנָשִׁים רֹעֵי צֹאן״, כְּדֵי שֶׁיַּרְחִיקֵם מֵעָלָיו, הֻצְרַךְ לִתֵּן טַעַם שֶׁל הִתְנַצְּלוּת שֶׁלֹּא יַחְשְׁדֵם שֶׁלְּכָךְ בָּחֲרוּ אֻמָּנוּת הָרְעִיָּה כְּדֵי לְהַקְהוֹת שִׁנֵּי כָּל הַמַּאֲמִינִים בְּמַזַּל טָלֶה בִּרְאוֹתָם הַצֹּאן אֲשֶׁר יַעֲבֹר תַּחַת הַשָּׁבֶט מֻכֶּה וּמְעֻנֶּה. עַל כֵּן נָתַן טַעַם ״כִּי אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ״, שֶׁכָּךְ קָרָה לָהֶם שֶׁכָּל עִקַּר רְכוּשָׁם הָיָה הַמִּקְנֶה, עַל כֵּן בָּחֲרוּ לָהֶם אֻמָּנוּת הָרְעִיָּה.