בְּרֵאשִׁית מ״ו · י״ח

אֵ֚לֶּה בְּנֵ֣י זִלְפָּ֔ה אֲשֶׁר־נָתַ֥ן לָבָ֖ן לְלֵאָ֣ה בִתּ֑וֹ וַתֵּ֤לֶד אֶת־אֵ֙לֶּה֙ לְיַעֲקֹ֔ב שֵׁ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה נָֽפֶשׁ׃

במילים פשוטות

אלה בני זלפה אשר נתן לבן ללאה בתו, ותלד את אלה ליעקב שש עשרה נפש. הרמב״ן מבאר שדרך הכתוב למנות את בני הגבירות תחילה יחד, ורק אחר כך את בני השפחות, כפי שנהג גם בסדרים אחרים. אונקלוס מתרגם ״אלין בני זלפה די יהב לבן ללאה ברתה... שית עשרי נפשא״. הכתוב מסכם את צאצאי זלפה - שפחת לאה שנתן לבן לבתו - ומונה שש עשרה נפש. סיכום זה משלים את המניין של בני שתי השפחות מצד לאה, ומשתלב במפקד הכולל של שבעים יורדי מצרים, ומדגיש שכל ענפי משפחת יעקב נכללים בגרעין העם היורד לגלות.
מבוסס על אונקלוס, רמב״ן · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

אִלֵּין בְּנֵי זִלְפָּה דִי יְהַב לָבָן לְלֵאָה בְרַתֵּהּ וִילִידַת יָת אִלֵּין לְיַעֲקֹב שִׁית עֶשְׂרֵי נַפְשָׁא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

אֵלֶּה בְּנֵי זִלְפָּה וְגוֹ' בְּנֵי רָחֵל אֵשֶׁת יַעֲקֹב וְגוֹ' דֶּרֶךְ הַכָּתוּב לִמְנוֹת בְּנֵי הַגְּבִירוֹת יַחַד בַּתְּחִלָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר בְּסֵדֶר וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב (לעיל לה כג-כו) וּבְסֵדֶר וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (שמות א ב-ד), אוֹ לִמְנוֹתָם כְּתוֹלְדֹתָם, הַבְּכֹר כִּבְכֹרָתוֹ וְהַצָּעִיר כִּצְעִרָתוֹ, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה בְּבִרְכָתָם בְּסֵדֶר וַיְחִי יַעֲקֹב. אֲבָל בְּכָאן מִפְּנֵי שֶׁבָּא לִמְנוֹת מִסְפָּרָם כִּי בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ מִצְרַיְמָה, הִקְדִּים הַמְרֻבֶּה בִּנְפָשׁוֹת. וּלְכָךְ הִזְכִּיר רָחֵל בְּתוֹךְ הַלְּחֵנוֹת, וְהֻצְרַךְ לְהַזְכִּירָהּ בְּכָבוֹד, וְאָמַר "אֵשֶׁת יַעֲקֹב", כַּאֲשֶׁר הִזְכַּרְתִּי לְמַעְלָה (לא לג מד כז):

מקור: ספריא · CC BY