בְּרֵאשִׁית מ״ה · כ״ח

רב. רַב לִי עוֹד שִׂמְחָה וְחֶדְוָה הוֹאִיל וְעוֹד יוֹסֵף בְּנִי חַי:

וַאֲמַר יִשְׂרָאֵל סַגִּי לִי חֶדְוָא עַד כְּעַן יוֹסֵף בְּרִי קַיָּם אֱזֵיל וְאֶחֱזִנֵּהּ עַד לָא אֵמוּת

רב עוד יוסף. רב לי זאת השמחה:

רב - די בפוגת לבי שלא האמנתי אלא ודאי עוד יוסף בני חי. פשטות אחרים של ערמומיות אומרים והנם הבל. ואני הצעיר שמעתי רב עוד יוסף בני חי. אתם אומרים:

עוד יוסף חי וכי הוא מושל, רב לי במה שהוא עדיין חי אפילו אינו מושל. אלכה ואראנו בטרם אמות וגו'.

רַב אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ. לֹא שֶׁאָגוּר שָׁם כִּדְבָרָיו.

רב עוד יוסף בני חי וכי הוא מושל, רב עוד לי אם הוא חי איני חושש בממשלתו.

רַב, עוֹד יוֹסֵף בְּנִי חָי. לְפִי שֶׁהִבְטִיחוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאִם לֹא יָמוּת אֶחָד מִן בָּנָיו בְּחַיָּיו לֹא יִרְאֶה פְּנֵי גֵּהִנֹּם וְיִזְכֶּה לְמַה שֶּׁנֶּאֱמַר (תהלים לא כ) ״מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ״, עַל כֵּן אָמַר כָּאן ״רַב״, מֵעַתָּה אֶזְכֶּה לִשְׂכַר הָעוֹלָם הַבָּא הַנִּקְרָא ״רַב״, כִּי הוּא עוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ אָרוֹךְ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּחַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה שֶׁהֵם מְעַט וְרָעִים, כִּי לֹא הַרְבֵּה יִזְכֹּר יְמֵי חַיָּיו. וְעוֹד, שֶׁכְּבָר קִבֵּל עֹנֶשׁ שֶׁל בִּטּוּל מִצְוַת כִּבּוּד אָבִיו בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּמֵעַתָּה יְקַבֵּל שְׂכָרוֹ מֻשְׁלָם לָעוֹלָם הַבָּא. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וַיִּזְבַּח זְבָחִים לֵאלֹהֵי אָבִיו יִצְחָק״, וְלֹא הִזְכִּיר גַּם אַבְרָהָם, אֶלָּא שֶׁרָצָה לְתַקֵּן בְּמַה שֶׁקִּלְקֵל וְחָזַר לִנְהֹג כָּבוֹד בְּאָבִיו יִצְחָק. דָּבָר אַחֵר: ״רַב, עוֹד יוֹסֵף בְּנִי חָי״ - מַה זֶּה אַתֶּם אוֹמְרִים כִּי הוּא מוֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם? רַב וְדַי לִי שֶׁהוּא חַי, דַּי לִי קוֹרַת רוּחַ בָּזֶה וְאֵין אֲנִי מַקְפִּיד אִם הוּא מוֹשֵׁל אוֹ לֹא.