בְּרֵאשִׁית מ״ה · כ״ז

את כל דברי יוסף. סִימָן מָסַר לָהֶם בַּמֶּה הָיָה עוֹסֵק כְּשֶׁפֵּרֵשׁ מִמֶּנּוּ - בְּפָרָשַׁת עֶגְלָה עֲרוּפָה, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר וירא את העגלות אשר שלח יוסף, וְלֹא נֶאֱמַר אֲשֶׁר שָׁלַח פַּרְעֹה:

ותחי רוח יעקב. שָׁרְתָה עָלָיו שְׁכִינָה, שֶׁפֵּרְשָׁה מִמֶּנּוּ:

וּמַלִּילוּ עִמֵּהּ יָת כָּל פִּתְגָּמֵי יוֹסֵף דִּי מַלִּיל עִמְּהוֹן וַחֲזָא יָת עֲגַלָּתָא דִּשְׁלַח יוֹסֵף לְמִטַּל יָתֵהּ וּשְׁרַת רוּחַ נְבוּאָה עַל יַעֲקֹב אֲבוּהוֹן

וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו אֵת כָּל דִּבְרֵי יוֹסֵף יֵרָאֶה לִי עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט שֶׁלֹּא הֻגַּד לְיַעֲקֹב כָּל יָמָיו כִּי אֶחָיו מָכְרוּ אֶת יוֹסֵף, אֲבָל חָשַׁב כִּי הָיָה תּוֹעֶה בַּשָּׂדֶה וְהַמּוֹצְאִים אוֹתוֹ לְקָחוּהוּ וּמָכְרוּ אֹתוֹ אֶל מִצְרָיִם, כִּי אֶחָיו לֹא רָצוּ לְהַגִּיד לוֹ חַטָּאתָם, אַף כִּי יָרְאוּ לְנַפְשָׁם פֶּן יִקְצֹף וִיקַלְּלֵם כַּאֲשֶׁר עָשָׂה בִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן וְלֵוִי (להלן מט ג-ז), וְיוֹסֵף בְּמוּסָרוֹ הַטּוֹב לֹא רָצָה לְהַגִּיד לוֹ. וּלְכָךְ נֶאֱמַר "וַיְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר" וְגוֹ', וְאִלּוּ יָדַע יַעֲקֹב בָּעִנְיָן הַזֶּה הָיָה רָאוּי לָהֶם שֶׁיְּחַלּוּ פְּנֵי אֲבִיהֶם בְּמוֹתוֹ לְצַוּוֹת אֶת יוֹסֵף מִפִּיו, כִּי יִשָּׂא פָּנָיו וְלֹא יַמְרֶה אֶת דְּבָרוֹ, וְלֹא הָיוּ בְּסַכָּנָה וְלֹא יִצְטָרְכוּ לִבְדּוֹת מִלִּבָּם דְּבָרִים:

את כל דברי יוסף - שאר דברים שדיבר אליהם הכתובים למעלה שבכה על צוואריהם והכירו בודאי שהוא אחיהם. וגם ראה את העגלות אשר שלח יוסף על פי פרעה.

ותחי רוח יעקב - כי שמר את הדבר שסוף יוסף להיות מושל, כי אינן יוצאות ממצרים כי אם על פי מושל כמו שפירשתי למעלה.

וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו אֵת כָּל דִּבְרֵי יוֹסֵף. שֶׁאָמַר וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִיר, כְּדֵי לְעָרֵב בַּדָּבָר הַבְּשׂוֹרָה אֵיזֶהוּ דְאָגָה.

וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב. נִרְפָּא מִן הָעִלּוּף הַקּוֹדֵם בְּהַדְרָגַת הַשִּׂמְחָה עִם הַדְּאָגָה.

את כל דברי יוסף פרש״‎י זהו שנאמר וירא את העגלות אשר שלח יוסף ולא נאמר אשר שלח פרעה, כלומר לפיכך לא נאמר כאן אשר שלח פרעה עד שעת כניסתן למצרים כדכתיב אשר שלח פרעה.

אשר שלח יוסף אמר יעקב לא היה מוציא בני עלי יציאות על חנם לטרוח ולהביא כמה עגלות אם לא היה בני. כאן פרש״‎י סימן מסר להם במה היה עוסק ושפירש ממנו בעגלה ערופה, וא״‎ת מה סימן הוא זה אלא אביו ליוהו כדמתרגמינן וישלחהו מעמק חברון ואלויה אמר לו יוסף לאביו חזור בך אמר לו בני גדולה לויה שעתידה פרשת עגלה ערופה שנוספה בתורה, כדכתיב ידנו לא שפכה את הדם וכי תעלה על דעתך שסנהדרין הורגין אלא לא פטרנוהו בלא מזון ובלא לויה, וסימן בחון הוא שלא היה יודע בו אלא אביו והוא. וי״‎מ שבאותן עגלות ששלח היו בהן עגלות למשוך אותם ובכך היה סי׳‎ שהלשון נופל על הלשון כמו ששנינו עגלה המושכת בקרון פסולה לעגלה ערופה, והוכחה יש בדבר דכתיב אשר שלח על פי פרעה וכי צריך היה יוסף שהיה שליט ליטול רשות לשלוח עגלות לאביו אלא מהעגלות היה צריך ליטול רשות שאין פרה וחזירה יוצאה משם אלא אם כן ניטלה האם שלה בשביל שלא תלד ועגלות אלו שלח יוסף שלמות על פי פרעה.

ותחי רוח יעקב חזר לבו לבריאות. פרש״‎י שרתה עליו שכינה שפירשה הימנו כדאיתא בתנחומא עשרים ושתים שנה שעשה יוסף במצרים חוץ מאביו נגנזה רוח הקודש מיעקב ובניו ולא היה רחוק מהם אלא מהלך ארבעה או חמשה ימים ולא היו יודעים שבמצרים היה.

וַיַּרְא אֶת הָעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח יוֹסֵף וְגוֹ׳. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י: סִימָן מָסַר לָהֶם בַּמֶּה הָיָה עוֹסֵק כְּשֶׁפֵּרַשׁ מִמֶּנּוּ, בְּפָרָשַׁת עֶגְלָה עֲרוּפָה, לְפִיכָךְ ״וַיַּרְא אֶת הָעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח יוֹסֵף״ וְלֹא אֲשֶׁר שָׁלַח פַּרְעֹה. וּפֵרוּשׁוֹ רָחוֹק מְאֹד, וְכִי דַּרְכּוֹ שֶׁל רַשִׁ״י לְהוֹצִיא הַמִּקְרָא מִפְּשׁוּטוֹ לְגַמְרֵי? שֶׁהֲרֵי הַכָּתוּב אוֹמֵר ״אֲשֶׁר שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אוֹתוֹ״ (בראשית מה:כז), וְעוֹד, עֲגָלוֹת לָמָּה לִי, דַּי בַּעֲגָלָה אַחַת. עַל כֵּן אוֹמֵר אֲנִי שֶׁגַּם רַשִׁ״י הֵבִין ״עֲגָלוֹת״ כִּפְשׁוּטוֹ, אַךְ מַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״אֲשֶׁר שָׁלַח יוֹסֵף״ וְלֹא נֶאֱמַר ״אֲשֶׁר שָׁלַח פַּרְעֹה״, הֵבִין רַשִׁ״י מִזֶּה שֶׁ״שָּׁלַח״ פֵּרוּשׁוֹ לְוָיָה, שֶׁיּוֹסֵף עָשָׂה לְוָיָה לְאוֹתָן עֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח. שֶׁכֵּן נֶאֱמַר ״וַיְשַׁלַּח אֶת אֶחָיו וַיֵּלֵכוּ״ (בראשית מה:כד), וְאֵין שִׁלּוּחַ זֶה אֶלָּא לְוָיָה. וְיוֹסֵף לָמַד דִּין הַלְּוָיָה מִן יַעֲקֹב, שֶׁכֵּן נֶאֱמַר (בראשית לז:יג) ״לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם״, וְכִי אַחַר שֶׁיֵּלֵךְ יִשְׁלָחֶנּוּ? וּמַה הָיָה הַמִּקְרָא חָסֵר אִם הָיָה אוֹמֵר ״לְכָה אֲלֵיהֶם״? אֶלָּא שֶׁאָמַר לְלַוֹּתוֹ. וְיַעֲקֹב לָמַד דִּין הַלְּוָיָה מִן אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יח:טז) ״וְאַבְרָהָם הוֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם״, פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י: לְלַוֹּתָם. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן״ (בראשית לז:יד), שֶׁשִּׁלּוּחַ זֶה הַיְינוּ לְוָיָה, וְלָמַד דִּין הַלְּוָיָה מֵעֵמֶק אוֹתוֹ צַדִּיק הַקָּבוּר בְּחֶבְרוֹן, כִּי אַבְרָהָם הִתְחִיל בַּלְּוָיָה ״וַיִּטַּע אֶשֶׁל״ (בראשית כא:לג) - נוֹטָרִיקוֹן: אֲכִילָה, שְׁתִיָּה, לְוָיָה. וּכְשֶׁלִּוָּה יַעֲקֹב אֶת יוֹסֵף, מִסְּתָמָא הִגִּיד לוֹ מִצְוַת הַלְּוָיָה שֶׁמְּקוֹרָהּ מִן פָּרָשַׁת עֶגְלָה עֲרוּפָה, שֶׁיֹּאמְרוּ זִקְנֵי הָעִיר ״יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה״ (דברים כא:ז) - שֶׁלֹּא פְּטַרְנוּהוּ בְּלֹא לְוָיָה (סוטה מה:). וְכֵן עָשָׂה גַּם יוֹסֵף, כְּשֶׁלִּוָּה אֶת אֶחָיו מִסְּתָמָא הָיָה נִפְטָר מֵהֶם מִתּוֹךְ דִּבְרֵי הֲלָכָה, ״הֲלִיכוֹת עוֹלָם לוֹ״ (חבקוק ג:ו), לְהַגִּיד לָהֶם דִּין הַלְּוָיָה אֲשֶׁר בָּהּ הָיָה עוֹסֵק. וּכְתִיב ״וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו אֵת כָּל דִּבְרֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵהֶם״ (בראשית מה:כז), וְכָלְלוּ בָּזֶה כָּל הַדְּבָרִים, הֵן הַדְּבָרִים שֶׁדִּבֵּר לָהֶם בְּבֵיתוֹ, הֵן הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶם כְּשֶׁלִּוָּה אוֹתָם, וְשָׁם דִּבֵּר עִמָּהֶם דִּין פָּרָשַׁת עֶגְלָה עֲרוּפָה.

וַיַּרְא אֶת הָעֲגָלוֹת. רְאִיָּה זוֹ עִנְיָנָהּ הִתְבּוֹנְנוּת, כִּי הִתְבּוֹנֵן יַעֲקֹב בְּמָה שֶׁסִּפְּרוּ לוֹ כִּי יוֹסֵף עָשָׂה הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה וְלִוָּה אוֹתָן הָעֲגָלוֹת, בָּזֶה יָדַע יַעֲקֹב כִּי הוּא יוֹסֵף, כִּי אֵין בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם עוֹשֶׂה טוֹב אֵין גַּם אֶחָד שׁוֹמְרֵי מִשְׁמֶרֶת ה׳, לְפִיכָךְ ״וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם״ (בראשית מה:כז). אֲבָל מִן הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׂם יוֹסֵף בְּפִיהֶם אֵין רְאָיָה, כִּי שֶׁמָּא יוֹסֵף לִמֵּד דִּין זֶה לַאֲחֵרִים, אַךְ מִן הַמַּעֲשֶׂה לָקַח רְאָיָה. וּמַה שֶּׁתָּלָה הַלְּוָיָה בָּעֲגָלוֹת, וּבְוַדַּאי שֶׁלְּצֹרֶךְ אֶחָיו עָשָׂה הַלְּוָיָה וְלֹא לְצֹרֶךְ הָעֲגָלוֹת, וְהָיָה לוֹ לוֹמַר ״וַיַּרְא כִּי שִׁלַּח אֶת אֶחָיו״. בֵּאוּר הַדָּבָר כָּךְ הוּא, כִּי מֵהַיָּדוּעַ שֶׁמַּה שֶּׁאָמְרוּ ״לֹא פְּטַרְנוּהוּ בְּלֹא לְוָיָה״ אֵין זֶה הִלְכְתָא בְּלֹא טַעֲמָא, כִּי מַה עִנְיַן הַלְּוָיָה אֶל ״יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכֻה אֶת הַדָּם הַזֶּה״ (דברים כא:ז). וְטַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר הוּא שֶׁכָּל הַהוֹלֵךְ בְּלֹא לְוָיָה מִן הָעִיר יֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁמָּא יִרְאוּ הַלִּסְטִים שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לְבַדּוֹ וְיַחְשְׁבוּ שֶׁאֵין לוֹ גּוֹאֵל וְקָרוֹב, כִּי אֵין פְּרֵדָתוֹ קָשָׁה עַל שׁוּם אָדָם, כִּי אֵין לוֹ גּוֹאֵל הַדָּם גַּם בֵּן וָאָח אֵין לוֹ, לְפִיכָךְ כָּל מוֹצְאוֹ יַהַרְגֵהוּ בְּחָשְׁבוֹ שֶׁאֵין מִי אֲשֶׁר יִדְרֹשׁ דָּמוֹ מִיָּדוֹ. וַאֲפִלּוּ הַלִּסְטִים אֲשֶׁר לֹא רָאוּהוּ יוֹצֵא מִן הָעִיר, מִכָּל מָקוֹם לְפָחוֹת הַצָּלָה פּוּרְתָא מִיהָא הֲוֵי הַלְּוָיָה, שֶׁמַּצֶּלֶת מִן הַלִּסְטִים הָרוֹאִים שֶׁמְּלַוִּין אוֹתוֹ וְיֵשׁ לוֹ גּוֹאֲלִים, אָז מְפַחֲדִים לִפְגֹּעַ בּוֹ וְלַהֲמִיתוֹ, פֶּן יִדְרְשׁוּ וְיַחְקְרוּ אַחֲרָיו קְרוֹבָיו אוֹ אוֹהֲבָיו, וְדוֹרֵשׁ דָּמִים אוֹתָם יִמְצָא וְדָמוֹ מִיָּדָם יִדְרֹשׁ. גַּם קָרוֹב לוֹמַר שֶׁסְּתָם לִסְטִים אֵינָן פּוֹגְעִים בּוֹ כִּי אִם אַחַר הַחֲקִירָה וְהַדְּרִישָׁה אִם לִוָּהוּ אָדָם אוֹ לֹא.

וְעַל פִּי טַעַם זֶה, יֵשׁ מָקוֹם לוֹמַר שֶׁמִּצְוָה זוֹ מִן הַמּוּשְׂכָּלוֹת, וְאִם כֵּן אֵין רְאָיָה מִן הַלְּוָיָה שֶׁלִּוָּה יוֹסֵף אֶת אֶחָיו כִּי הוּא יוֹסֵף, שֶׁמָּא מוֹשֵׁל הָאָרֶץ הַהוּא אִישׁ צַדִּיק וְעָשָׂה הַלְּוָיָה לָהֶם מִצַּד שֶׁהוּא דָּבָר שֶׁהַשֵּׂכֶל מְחַיֵּב, כִּי מִי שֶׁאֵינוֹ מְלַוֶּה דּוֹמֶה לְשׁוֹפֵךְ דָּמִים, עַל כֵּן רָאוּי לַעֲשׂוֹת כֵּן לְכָל הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ. אֲבָל כְּשֶׁרָאָה יַעֲקֹב אֶת הָעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח וְלִוָּה, אָז אָמַר יַעֲקֹב ״אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר״, כִּי זֶה הָאִישׁ קִיֵּם הַלְּוָיָה מִצַּד דַּת הַתּוֹרָה וְלֹא מִצַּד שֶׁהַשֵּׂכֶל מְחַיֵּב דָּבָר זֶה, לְפִי שֶׁבְּכָל מִצְרַיִם אֵין הָעֲגָלוֹת נִתָּנוֹת כִּי אִם עַל פִּי פַּרְעֹה, לְפִי שֶׁהָעֲגָלוֹת מִטַּכְסִיסֵי מַלְכוּת הֵמָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית מה:כא) ״וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף עֲגָלוֹת עַל פִּי פַרְעֹה״. נִרְאֶה מִזֶּה שֶׁהָעֲגָלוֹת הָיוּ מְיֻחָדִים לְמֶרְכַּבְתּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, וְהַהוֹלֵךְ עִם אוֹתָן הָעֲגָלוֹת הַנִּכָּרוֹת וִידוּעוֹת שֶׁמִּבֵּית הַמֶּלֶךְ הֵמָּה, אֵינוֹ צָרִיךְ אֶל הַלְּוָיָה לְהַצִּילוֹ מִן הַלִּסְטִים, כִּי בְּלָאו הָכֵי מוֹרָא מַלְכוּת עֲלֵיהֶם הֵן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם הֵן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן, כִּי הַכֹּל הָיוּ צְרִיכִין לְמָרֵי דְחִטַּיָּא בִּשְׁנֵי רְעָבוֹן. וְאִם כֵּן, לְמָאי נָפְקָא מִינָּהּ לִוָּה הַמּוֹשֵׁל אֶת הָאַחִים שֶׁהָלְכוּ עִם מֶרְכָּבוֹת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ, כִּי מִי הָאָדָם שֶׁיָּבוֹא אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ אוֹ אַחֲרֵי הָרֶכֶב וְהַמַּחֲנֶה שֶׁלּוֹ? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁאוֹתוֹ אִישׁ עָשָׂה הַלְּוָיָה מִצַּד דִּין תּוֹרָה, כִּי גְּזֵרַת הַכָּתוּב הוּא וְלֹא פָּלִיג בֵּין לְוָיָה אַחַת לַחֲבֶרְתָּהּ. לְפִיכָךְ, כַּאֲשֶׁר רָאָה וְהִתְבּוֹנֵן אֶת הָעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח וְלִוָּה יוֹסֵף, וְיָדַע שֶׁמִּצַּד מִצְוַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עָשָׂה כֵן, וְאֵין בְּכָל מִצְרַיִם שׁוֹמֵר מִשְׁמֶרֶת ה׳ כִּי אִם זֶרַע יַעֲקֹב, לְפִיכָךְ ״וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם״.

וּבְחִבּוּרִי עוֹלְלוֹת אֶפְרַיִם מַאֲמָר תקל״ג, בֵּאַרְנוּ כִּי לָמַד מִן פָּרָשַׁת עֶגְלָה עֲרוּפָה שֶׁיּוֹסֵף חַי, כִּי כְּמוֹ שֶׁמּוֹדְדִין מְדִידָה גַּשְׁמִית לִרְאוֹת לְאֵיזוֹ עִיר קָרוֹב הֶחָלָל וְלִתְלוֹת הֶעָוֹן בְּאוֹתָהּ עִיר, כָּךְ מוֹדְדִין הַשְׁעָרָה וּמְדִידָה שִׂכְלִית בְּאֵיזֶה עָוֹן מֵת זֶה, אִם בַּעֲוֹן עַצְמוֹ, אִם בַּעֲוֹן קְרוֹבָיו, אוֹ בַּעֲוֹן בְּנֵי עִירוֹ. וּמִי שֶׁהוּא קָרוֹב בְּיוֹתֵר אֶל הֶחָלָל לִתְלוֹת בּוֹ, הוּא צָרִיךְ כַּפָּרָה. עַל כֵּן שָׁלַח לוֹ יוֹסֵף פָּרָשַׁת עֶגְלָה עֲרוּפָה, כְּדֵי שֶׁמִּתּוֹכָהּ יִתְבּוֹנֵן יַעֲקֹב אֵיזֶה חֵטְא גָּרַם לוֹ לְיַעֲקֹב לִהְיוֹת בְּצַעַר כָּל הַיָּמִים הַלָּלוּ, וִיחַפֵּשׂ וְיִמְצָא שֶׁזֶּה הַחֵטְא שֶׁלֹּא קִיֵּם מִצְוַת כִּבּוּד אָב וָאֵם עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, גָּרַם לוֹ לִהְיוֹת בְּצַעַר זֶה עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, שֶׁלֹּא יִהְיֶה מְכֻבָּד גַּם הוּא מִבְּנוֹ הֶחָבִיב עָלָיו בְּיוֹתֵר. וּמִזֶּה הִתְבּוֹנֵן שֶׁוַּדַּאי יוֹסֵף חַי, כִּי אִלּוּ הָיָה מֵת אִם כֵּן יִהְיֶה יַעֲקֹב בְּצַעַר זֶה יוֹתֵר מִן עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה וְיִסְבֹּל יָתֵר עַל מַה שֶּׁחָטָא, וְלֹא יִהְיֶה הָעֹנֶשׁ מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה. לָכָךְ כְּשֶׁרָאָה הָעֲגָלוֹת וְנִזְכַּר לְפָרָשַׁת עֶגְלָה עֲרוּפָה, מִיָּד ״וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם״ (בראשית מה:כז).