וַיִּפֹּ֛ל עַל־צַוְּארֵ֥י בִנְיָֽמִן־אָחִ֖יו וַיֵּ֑בְךְּ וּבִ֨נְיָמִ֔ן בָּכָ֖ה עַל־צַוָּארָֽיו׃

יוסף נופל על צווארי בנימין אחיו ובוכה, ובנימין בוכה על צוואריו. שני האחים בני רחל, שנפרדו שנים רבות, מתאחדים בבכי של התרגשות. רש״י, על פי המדרש, מוסיף רובד סמלי: יוסף בכה על שני המקדשים שעתידים להיבנות בחלקו של בנימין וסופם להיחרב, ובנימין בכה על משכן שילה שעתיד להיות בחלקו של יוסף וסופו להיחרב. אבן עזרא מעיר על צורת המילה ״צוארי״ מבחינה לשונית. על פי הפשט זהו רגע של אחווה ורוך, שבו נחשׂפת האהבה העמוקה בין שני האחים לאחר שנות הפרידה.