בְּרֵאשִׁית מ״ד · ל״ב

כִּ֤י עַבְדְּךָ֙ עָרַ֣ב אֶת־הַנַּ֔עַר מֵעִ֥ם אָבִ֖י לֵאמֹ֑ר אִם־לֹ֤א אֲבִיאֶ֙נּוּ֙ אֵלֶ֔יךָ וְחָטָ֥אתִי לְאָבִ֖י כׇּל־הַיָּמִֽים׃

במילים פשוטות

יהודה מסביר מדוע דווקא הוא נושׂא ונותן: כי הוא ערב את הנער לאביו, ואמר שאם לא יביאנו, יחטא לאביו כל הימים. רש״י מבאר שיהודה מסביר מדוע הוא נכנס לוויכוח יותר משאר אחיו, שהם כולם מבחוץ, אך הוא קשר עצמו בקשר חזק להיות מנודה בשני עולמות אם לא ישיב את בנימין. הרשב״ם מוסיף שלכן הוא מדבר יותר מכל אחיו, ומוכן להיות עבד תחת בנימין. הספורנו מבאר שיעקב חשש שימות אם לא יראה את בנימין, מפני שיחשוב שאבד. ערבותו של יהודה היא שמחייבת אותו לפעול ולהתייצב.
מבוסס על רש״י, רמב״ן, רשב״ם, ספורנו · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

כי עבדך ערב את הנער. וְאִם תֹּאמַר, לָמָּה אֲנִי נִכְנָס לַתִּגָּר יוֹתֵר מִשְּׁאָר אַחַי? הֵם כֻּלָּם מִבַּחוּץ וַאֲנִי נִתְקַשַּׁרְתִּי בְקֶשֶׁר חָזָק לִהְיוֹת מְנֻדֶּה בב' עוֹלָמוֹת:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

אֲרֵי עַבְדָּךְ מְעָרַב בְּעוּלֵימָא מִן אַבָּא לְמֵימָר אִם לָא אַיְתִנֵּהּ לְוָתָךְ וָאֱהִי חָטֵי לְאַבָּא כָּל יוֹמַיָּא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת הַנַּעַר יֹאמַר כִּי יֵרֵד בְּיָגוֹן שְׁאוֹלָה עָלָיו, כִּי גַּם בְּכָל זֶה שֶׁאָמַרְנוּ לוֹ לֹא רָצָה הַזָּקֵן לְשַׁלְּחוֹ עַד שֶׁנַּעֲשֵׂיתִי לוֹ עָרֵב עָלָיו וּבָטַח בִּי, וְעַל כֵּן יֵשֵׁב נָא עַבְדְּךָ תַּחְתָּיו. וְאִם יִהְיֶה פֵּרוּשׁ "וְהוֹרִידוּ עֲבָדֶיךָ" כִּפְשׁוּטוֹ, יֹאמַר אֲנַחְנוּ הַגּוֹרְמִים מִיתַת הַזָּקֵן בְּרָעָה, כִּי אֲנִי עָרַבְתִּי בּוֹ.

מקור: ספריא · CC BY

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

כי עבדך - לכך אני מדבר יותר מכל אחי. ואהיה עבד תחתיו.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

כִּי עַבְדְּךָ עָרַב. וְהַטַּעַם שֶׁיָּמוּת בִּרְאוֹתוֹ כִּי אֵין הַנַּעַר מִבִּלְתִּי שֶׁיִּשְׁאַל מַה הָיָה לוֹ, הוּא מִפְּנֵי שֶׁעַבְדְּךָ עָרֵב, וּמֵאַחַר שֶׁלֹּא אֲבִיאֶנּוּ יַחְשֹׁב שֶׁאָבַד בְּלִי סָפֵק, וְשֶׁבִּשְׁבִיל זֶה לֹא יָכֹלְתִּי לְקַיֵּם נִדְרִי.

מקור: ספריא · נחלת הכלל