וַיֹּ֕אמֶר חָלִ֣ילָה לִּ֔י מֵעֲשׂ֖וֹת זֹ֑את הָאִ֡ישׁ אֲשֶׁר֩ נִמְצָ֨א הַגָּבִ֜יעַ בְּיָד֗וֹ ה֚וּא יִהְיֶה־לִּ֣י עָ֔בֶד וְאַתֶּ֕ם עֲל֥וּ לְשָׁל֖וֹם אֶל־אֲבִיכֶֽם׃ {ס}

וַאֲמַר חַס לִי מִלְּמֶעְבַּד דָּא גַּבְרָא דִּי אִשְׁתְּכַח כַּלִּידָא בִּידֵהּ הוּא יְהֵי לִי עַבְדָּא וְאַתּוּן סָקוֹ לִשְׁלַם לְוַת אֲבוּכוֹן: ססס

חָלִילָה לִּי מֵעֲשׂוֹת זֹאת. שֶׁאֶהְיֶה אֲנִי הַשָּׁלִיחַ לְהִפָּרַע מִכֶּם מֵעֲוֹנוֹתֵיכֶם הַקּוֹדְמִים, כְּעִנְיַן "מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע" (שמואל א כד:יד), וְיָדִי לֹא תִהְיֶה בָּךְ. לֹא אֶקַּח לְעֶבֶד וְלֹא אַעֲנִישׁ זוּלָתִי הַחוֹטֵא אֵלַי עַתָּה בָּזֶה הַחֵטְא בִּלְבַד. חסלת פרשת מקץ.

חָלִילָה לִּי וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ: אִם ה׳ מָצָא לָכֶם עָוֹן, אֲנִי לֹא אָדוּן עַל הַדָּבָר אֶלָּא עַל מַה שֶׁנִּתְגַּלָּה לִי מֵהַמִּשְׁפָּט הַצֶּדֶק, וְעַל חֵטְא זֶה אֲנִי שׁוֹפֵט ״הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא וְגוֹ׳ יִהְיֶה לִי עָבֶד וְגוֹ׳ וְאַתֶּם עֲלוּ לְשָׁלוֹם״. וּבָזֶה נָחָה דַּעְתִּי בְּמַה שֶׁרוֹאַנִי שֶׁדִּבֵּר יְהוּדָה כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה, שֶׁזֶּה יַגִּיד כִּי כָּלוּ לוֹ דִּבְרֵי פִּיּוּס וְקִבֵּל הַמִּשְׁפָּט, וְאֵיךְ תּוֹךְ כְּדֵי דִבּוּר ״וַיִּגַּשׁ אֵלָיו״ וְדִבֵּר דְּבָרִים עַתִּיקִים. וּלְדִבְרֵינוּ צָדְקוּ הַדְּבָרִים, כִּי מִקֹּדֶם חָשַׁב כִּי מֵה׳ יָצָא הַדָּבָר כִּי מָצָא הָאֱלֹהִים עֲוֹנָם, וּכְשֶׁרָאוּ שֶׁלֹּא קִבֵּל יוֹסֵף אֶלָּא בִּנְיָמִין לְבַד, אָמַר, הֲרֵי זֶה לְךָ לְאוֹת כִּי לֹא עַל עָוֹן נִתְפְּסוּ, וּמֵעַתָּה עָמַד הַדָּבָר לְצַד בְּחִירַת הַבְּחִירִי, לָזֶה ״וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה״.

חסלת פרשת מקץ