בְּרֵאשִׁית מ״ד · י׳

גם עתה כדבריכם. אַף זוֹ מִן הַדִּין אֱמֶת כְּדִבְרֵיכֶם כֵּן הוּא, שֶׁכֻּלְּכֶם חַיָּבִין בַּדָּבָר - י' שֶׁנִּמְצֵאת גְּנֵבָה בְּיַד א' מֵהֶם כֻּלָּם נִתְפָּשִׂים, אֲבָל אֲנִי אֶעֱשֶׂה לָכֶם לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין, אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ יִהְיֶה לִּי עָבֶד:

וַאֲמַר אַף כְּעַן כְּפִתְגָּמֵיכוֹן כֶּן הוּא דִּי יִשְׁתְּכַח עִמֵּהּ יְהֵי לִי עַבְדָּא וְאַתּוּן תְּהוֹן זַכָּאִין

גַּם עַתָּה כְדִבְרֵיכֶם כֶּן הוּא אַף זוֹ מִן הַדִּין אֱמֶת כְּדִבְרֵיכֶם כֵּן הוּא, שֶׁכֻּלְּכֶם חַיָּבִין בַּדָּבָר, עֲשָׂרָה שֶׁנִּמְצֵאת גְּנֵבָה בְּיַד אֶחָד מֵהֶן כֻּלָּן נִתְפָּשִׂין, אֲבָל אֲנִי אֶעֱשֶׂה לָכֶם לִפְנִים מִן הַשּׁוּרָה, אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ בִּלְבַד יִהְיֶה לִי עָבֶד, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית מ"ד:י'). וְאֵין לְשׁוֹן "גַּם עַתָּה" נוֹפֵל יָפֶה עַל הַפֵּרוּשׁ הַזֶּה. וְאוּלַי יֹאמַר גַּם עַתָּה שֶׁכְּדִבְרֵיכֶם כֵּן הוּא הַמִּשְׁפָּט, אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ יִהְיֶה לִּי עָבֶד בִּלְבַד. אֲבָל יוֹסֵף אָמַר, "חָלִילָה לִּי מֵעֲשׂוֹת זֹאת", וְיוֹרֶה כִּי אֵין מִשְׁפָּטָם שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּם נִתְפָּשִׂין בַּגְּנֵבָה, וְלָכֵן אָמַר "חָלִילָה לִּי", כִּי שׁוֹפֵט כָּל הָאָרֶץ אֲנִי, וְחָלִילָה לִּי מֵעֲשׂוֹת לָכֶם חָמָס, כִּי אֵין חִיּוּב בָּעֲשָׂרָה בְּהִמָּצֵא גְּנֵבָה בְּיַד אֶחָד מֵהֶם בִּלְתִּי אִם נוֹעָדוּ, כִּי בְּהִוָּסְדָם יַחַד לָלֶכֶת לִגְנֹב וְלָקַח אֶחָד מֵהֶם אֶת הַגְּנֵבָה לְדַעַת כֻּלָּם, אָז יִתְחַיְּבוּ. וְהַנָּכוֹן כִּי מִתְּחִלָּה הָיָה מַאֲשִׁים אֶת כֻּלָּם "לָמָּה שִׁלַּמְתֶּם רָעָה תַּחַת טוֹבָה", "הֲרֵעוֹתֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם", וְהֵם פָּטְרוּ עַצְמָם בְּאָמְרָם "אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ וָמֵת", כִּי הוּא הַגַּנָּב, וְגַם אֲנַחְנוּ הַנְּקִיִּים מִן הַגְּנֵבָה נִהְיֶה לַעֲבָדִים, הִנֵּה דַּעְתָּם לוֹמַר שֶׁהַגַּנָּב אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ הוּא לְבַדּוֹ הַיּוֹדֵעַ בַּגְּנֵבָה, כִּי אִם הָיוּ כֻּלָּם בַּגְּנֵבָה לָמָּה יָמוּת זֶה וְיִחְיוּ הֵם, רָאוּי שֶׁיָּמוּתוּ כֻּלָּם אוֹ יִהְיוּ כֻּלָּם עֲבָדִים, כִּי הַדִּין בָּהֶם שָׁוֶה, אֲבָל הֵם טוֹעֲנִים שֶׁלֹּא יָדְעוּ הָאֲחֵרִים בַּגְּנֵבָה, רַק קָנְסוּ אֶת עַצְמָם שֶׁיִּהְיוּ גַּם הֵם לַעֲבָדִים, וְלָכֵן אָמַר לָהֶם, גַּם עַתָּה שֶׁאַתֶּם נוֹעָדִים וְנִמְצָאִים יַחְדָּיו, כְדִבְרֵיכֶם כֶּן הוּא, אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ הוּא הַגַּנָּב וְהוּא לְבַדּוֹ הָרָאוּי לְהֵעָנֵשׁ וִיהִי לִי עֶבֶד, כִּי בְּתַשְׁלוּמָיו אֲנִי חָפֵץ יוֹתֵר מִמִּיתָתוֹ, וְאַתֶּם תִּהְיוּ נְקִיִּים, כִּי אוּלַי לֹא יְדַעְתֶּם בַּגְּנֵבָה כַּאֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם. אוֹ טַעַם "כֵּן הוּא" - כֵּן יִהְיֶה, גַּם עַתָּה שֶׁאֵין כֵּן הַמִּשְׁפָּט כְּדִבְרֵיכֶם כֵּן יִהְיֶה, וְכָמֹהוּ "וַתֹּאמֶר כְּדִבְרֵיכֶם כֶּן הוּא וַתְּשַׁלְּחֵם וַיֵּלֵכוּ" (יהושע ב כא), טַעְמוֹ כֵּן יִהְיֶה, וְהוּא הַנָּכוֹן בְּעֵינַי, וְהוּא דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה צ"ב:ח') שֶׁאָמְרוּ, עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם שֶׁנִּמְצְאוּ בִּגְנֵבָה אֵין כֻּלָּם בְּסִירָה אֲנִי אֵינִי עוֹשֶׂה כֵן וְכוּ'. נִתְכַּוְּנוּ לְמָה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי, לֹא כְּדִבְרֵי רַשִׁ"י. וְנוּכַל לְתַקֵּן לְדַעַת הָרַב, שֶׁאָמַר יוֹסֵף חָלִילָה לִּי מֵעֲשׂוֹת זֹאת, שֶׁאֶהְיֶה לָכֶם אֲנִי רַע מֵאֲשֶׁר עַל בֵּיתִי שֶׁפָּטַר אֶתְכֶם מִתְּחִלָּה וְאָמַר לָכֶם וְאַתֶּם תִּהְיוּ נְקִיִּים, כִּי אֲנִי אָקִים דְּבַר עַבְדִּי וַעֲצַת מַלְאָכִי אַשְׁלִים:

כדבריכם כן הוא - שהרי כולכם שותפים וכן מנהג סוחרים ללקות זה על זה, אבל איני חפץ אלא הוא לבדו יהיה לי עבד.

גַּם עַתָּה כְדִבְרֵיכֶם כֵּן הוּא. אַף עַל פִּי שֶׁעַתָּה בָּזֶה הָעִנְיָן כֵּן הוּא הַדִּין כְּמוֹ שֶׁאֲמַרְתֶּם, בִּהְיוֹת הַגָּבִיעַ גְּבִיעַ הַשַּׁלִּיט אֲשֶׁר שִׁלֵּם לָכֶם טוֹבָה לְהָשִׁיב כַּסְפְּכֶם אִישׁ אֶל שַׂקּוֹ, מִכָּל מָקוֹם הָאִישׁ אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ הוּא יִהְיֶה לִּי עֶבֶד וְלֹא כֻּלְּכֶם, וְגַם הוּא לֹא יָמוּת כְּמוֹ שֶׁהָיָה מִן הַדִּין.

וְאַתֶּם תִּהְיוּ נְקִיִּים. מֵעַבְדוּת וּמִכָּל עֹנֶשׁ אַחֵר:

כדבריכם כן הוא כלומר בן מות הוא מאחר שאתם חרצתם המשפט אבל איני רוצה להחמיר עליכם יותר מקו המשפט. אשר ימצא אתו הגביע יהיה לי עבד שכן היה דינם קודם מתן תורה כדכתיב לעיל ולקנות אותנו לעבדים ואת חמורנו. אבל משנתנה תורה ישלם כפל ואם אין לו ונמכר בגנבתו.

וַיֹּאמֶר גַּם עַתָּה כְּדִבְרֵיכֶם כֶּן הוּא. אֵיךְ אָמַר ״כְּדִבְרֵיכֶם כֶּן הוּא״, הֲלֹא הֵמָּה אָמְרוּ שֶׁהַגַּנָּב בֶּן מָוֶת וְהֵמָּה יִהְיוּ לַעֲבָדִים, וְהוּא לֹא כֵן אָמַר, אֶלָּא ״אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ יִהְיֶה לִּי עָבֶד וְאַתֶּם תִּהְיוּ נְקִיִּם״ (בראשית מד:י). וּפֵרוּשׁוֹ שֶׁל רַשִׁ״י אֵינוֹ כְּפִי דִּקְדּוּק הַלָּשׁוֹן. וְעוֹד, אֵיךְ אָמַר הַשָּׁלִיחַ ״יִהְיֶה לִי עָבֶד״? הָיָה לוֹ לוֹמַר ״יִהְיֶה עֶבֶד לַאדֹנִי״, כִּי הוּא עַצְמוֹ עֶבֶד, וְאִם כֵּן עָשָׂה אוֹתָם עֶבֶד לַעֲבָדִים. וְעוֹד, הוּא אָמַר ״וְאַתֶּם תִּהְיוּ נְקִיִּם״, וְיוֹסֵף אָמַר ״וְאַתֶּם עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל אֲבִיכֶם״ (בראשית מד:יז). וּמַהוּ לְשׁוֹן ״תִּהְיוּ נְקִיִּם״? הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ״וְאַתֶּם נְקִיִּם״. גַּם לְשׁוֹן ״גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ״ (בראשית מד:טז) צָרִיךְ בֵּאוּר. וּבַעֲקֵדָה פֵּרֵשׁ שֶׁאָמְרוּ: יוֹדְעִים אֲנַחְנוּ שֶׁעָוֹן זֶה אֵין בָּנוּ, זוּלַת שֶׁהָאֱלֹהִים מָצָא עֲוֹן עֲבָדֶיךָ, וְעָוֹן אַחֵר גָּרַם לָנוּ מִכְשׁוֹל זֶה, וְהַיְינוּ עֲוֹן מְכִירַת יוֹסֵף שֶׁלֹּא הָיָה לְבִנְיָמִין חֵלֶק בָּזֶה. עַל כֵּן אָמְרוּ: לֹא זוֹ אֲנַחְנוּ פְּשִׁיטָא שֶׁדִּין עָלֵינוּ לִהְיוֹת עֲבָדִים בַּעֲוֹן שֶׁמָּכַרְנוּ אָחִינוּ לְעֶבֶד, אֶלָּא אֲפִלּוּ גַּם זֶה אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ, שֶׁאֵין לוֹ חֵלֶק בְּאוֹתוֹ עָוֹן, מִכָּל מָקוֹם גַּם הוּא יִהְיֶה עָבֶד. וּלְפֵרוּשׁוֹ קָשֶׁה: אִם כֵּן הַמּוֹשֵׁל לֹא יֵדַע וְלֹא יָבִין דִּבְרֵיהֶם, וּמַהוּ ״לֹא זוֹ אַף זוֹ״ יֵשׁ כָּאן, כִּי בְּלִי סָפֵק לֹא גִּלּוּ לוֹ מְכִירַת אֲחִיהֶם.

עַל כֵּן צָרִיךְ אֲנִי לְפָרֵשׁ, ״לֹא זוֹ אַף זוֹ״ בְּעִנְיָן שֶׁהֱבִינוֹ גַּם הַמּוֹשֵׁל, וְזֶה כִּי אַרְבַּע חֲלוּקוֹת וְדָתוֹת הָיָה כָּאן. כִּי מִתְּחִלָּה הִפְרִיזוּ הָאַחִים עַל הַמִּדָּה לוֹמַר שֶׁהַגַּנָּב עַצְמוֹ בֶּן מָוֶת, וְהַמִּתְחַבְּרִים אֵלָיו רָאוּי לְהָקֵל בְּעָנְשָׁם, עַל כֵּן יִהְיוּ עֲבָדִים. כִּי הָיָה לָהֶם לִהְיוֹת עוֹמֵד עַל הַמִּשְׁמָר, כִּי וַדַּאי גַּנָּב עַתִּיקָא הוּא, מֵאַחַר שֶׁלֹּא יָכוֹל לְהִתְאַפֵּק מִלִּגְנֹב אֲפִלּוּ מִשֻּׁלְחַן הַמּוֹשֵׁל. וּשְׁלוּחוֹ שֶׁל יוֹסֵף אָמַר כִּי בְּדִינֵנוּ אֵין הַגַּנָּב בֶּן מָוֶת, וְאֵין דָּנִין מִיתָה עַל גְּנֵבַת מָמוֹן כִּי אִם עַבְדוּת. וּלְפִי זֶה דִּין הוּא שֶׁתִּהְיוּ כֻּלְּכֶם עֲבָדִים, אַךְ לְפִי שֶׁחֶרְפָּה לָכֶם לְהַשְׁווֹת אֶתְכֶם בְּדִין אֶחָד עִם הַגַּנָּב עַצְמוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ שֶׁגַּם אַתֶּם גַּנָּבִים כָּמוֹהוּ, עַל כֵּן אֶעֱשֶׂה חֲלוּקָּה זוֹ שְׁנִיָּה. וְגַם לְפִי חֲלוּקָּה זוֹ יִהְיֶה כְּדִבְרֵיכֶם, שֶׁלֹּא תִּהְיוּ שָׁוִים אֶל הַגַּנָּב עַצְמוֹ, כִּי הוּא יִהְיֶה לִי עֶבֶד, דְּהַיְנוּ עֶבֶד לַעֲבָדִים, וְאַתֶּם תִּהְיוּ גַּם כֵּן עֲבָדִים, אֲבָל לֹא לִי, כִּי אִם אֶל הַמּוֹשֵׁל עַצְמוֹ, דְּהַיְנוּ עַבְדוּת בְּדֶרֶךְ נְקִיָּה. לְכָךְ אָמַר ״תִּהְיוּ נְקִיִּם״, שֶׁיִּהְיֶה הֲוָיָה גַּם לְעַבְדוּתְכֶם, אָמְנָם בְּדֶרֶךְ נְקִיָּה קְצָת. וְרָמַז לָהֶם שֶׁיִּהְיוּ נְקִיִּים מִנִּכְסֵיהֶם, כִּי מַה שֶּׁקָּנָה עֶבֶד קָנָה רַבּוֹ, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י עַל פָּסוּק (שמות כא כח) ״וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי״ - יָצָא פְּלוֹנִי נָקִי מִנְּכָסָיו. כָּךְ רָמַז לָהֶם שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם גַּם כֵּן עַבְדוּת, אֲבָל לֹא יִהְיֶה לָהֶם מִינֵי הַגָּלוּת הַתְּלוּיִין בָּעַבְדוּת, רַק זֶה לְבַד שֶׁיִּהְיוּ נְקִיִּים מִנִּכְסֵיהֶם וְלֹא יִהְיוּ בְּנֵי חוֹרִין. אֲבָל הַגַּנָּב עַצְמוֹ, זוּלַת זֶה, יֵשׁ לוֹ עוֹד הַרְבֵּה מִינֵי גְּנַאי הַתְּלוּיִין בְּמַה שֶּׁיִּהְיֶה עֶבֶד לַעֲבָדִים. וְעַל שֶׁלֹּא הִשְׁוָה, גַּם לְפִי סְבָרָתוֹ, הָאַחִים אֶל הַגַּנָּב עַצְמוֹ, אָמַר ״גַּם עַתָּה״ לְפִי סְבָרָתִי ״כְּדִבְרֵיכֶם כֶּן הוּא״. וְהָאַחִים בְּבוֹאָם לִפְנֵי יוֹסֵף אָמְרוּ ״הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי״, כַּאֲשֶׁר פָּסַק עַבְדְּךָ עָלֵינוּ. אַךְ מַה שֶּׁפָּסַק שֶׁהַגַּנָּב יִהְיֶה עֶבֶד לַעֲבָדִים, זֶהוּ גְּנוּת גָּדוֹל. וְעַל זֶה בִּקְשׁוּ מִן הַמּוֹשֵׁל לְהָקֵל מֵעֲלֵיהֶם, וְדֶרֶךְ פְּשָׁרָה הֶחְמִירוּ עַל עַצְמָם לְהַשְׁווֹת אֶת עַצְמָם אֵלָיו וְיִהְיוּ כֻּלָּם עֲבָדִים אֶל הַמּוֹשֵׁל, כִּי אֵין לָחוּשׁ שֶׁיַּחֲזוֹר וְיִגְנֹב, כִּי אֲנַחְנוּ נַעֲמֹד עַל הַמִּשְׁמָר. וְאָמְרוּ דֶּרֶךְ ״לֹא זוֹ אַף זוֹ״: ״גַּם אֲנַחְנוּ״ - לֹא זוֹ אֲנַחְנוּ, פְּשִׁיטָא שֶׁדִּין הוּא שֶׁלֹּא נִהְיֶה עֶבֶד לַעֲבָדִים, כִּי אֵין אָנוּ חֲשׁוּדִים בְּעֵינֶיךָ, שֶׁהֲרֵי ״כֶּסֶף אֲשֶׁר מָצָאנוּ בְּפִי אַמְתְּחֹתֵינוּ הֱשִׁיבֹנוּ אֵלֶיךָ, וְאֵיךְ נִגְנֹב מִבֵּית אֲדֹנֶיךָ?״ (בראשית מד ח). אֶלָּא אֲפִלּוּ ״גַּם אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ״ (בראשית מד טז), מְבַקְשִׁים אָנוּ לַעֲשׂוֹת לוֹ חֶסֶד שֶׁיִּהְיֶה עֶבֶד לַאדֹנִי וְלֹא עֶבֶד לַעֲבָדִים. וְיוֹסֵף אָמַר: ״חָלִילָה לִּי מֵהַשְׁווֹת אֶתְכֶם אֶל הַגַּנָּב, אֶלָּא הוּא יִהְיֶה לִי לְעַצְמִי עֶבֶד כַּאֲשֶׁר בִּקַּשְׁתֶּם, וְאִם כֵּן בְּהֶכְרֵחַ הוּא שֶׁאַתֶּם תַּעֲלוּ בְּשָׁלוֹם אֶל אֲבִיכֶם״.

וַיֹּאמֶר גַּם עַתָּה וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת אָמְרוֹ גַּם מַה נִתְחַדֵּשׁ עַתָּה לְעִנְיַן הַדִּין. וְעוֹד קָשֶׁה אָמְרוֹ כְּדִבְרֵיכֶם כֶּן הוּא, וְרוֹאַנִי שֶׁהוּא הֵפֶךְ דִּבְרֵיהֶם, כִּי הֵם אָמְרוּ ״אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ וָמֵת״, וְהוּא אָמַר ״יִהְיֶה עָבֶד״.

וְאוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְהָשִׁיב עַל מַה שֶׁאָמְרוּ ״הֵן כֶּסֶף אֲשֶׁר מָצָאנוּ״ וְגוֹ׳, וְאָמַר: ״גַּם עַתָּה אַחַר שֶׁנֶּחְשְׁדוּ בַּדָּבָר, אֲנִי מַצְדִּיק דִּבְרֵיכֶם שֶׁלֹּא גְנַבְתֶּם וְעוֹמְדִים אַתֶּם בְּחֶזְקַת אֱמוּנָה רִאשׁוֹנָה, אֲבָל אֵינְכֶם יְכוֹלִין לְהַצְדִּיק כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִכֶּם, כִּי אֶפְשָׁר שֶׁיִּמָּצֵא בָּהֶם אָח לֹא לֶאֱמוּנָה עָשָׂה וְאוֹתוֹ נָטַל הַגָּבִיעַ, וְאֵין טַעֲנָתִי אֶלָּא עַל אֶחָד מִכֶּם, וּמִשְׁפָּטוֹ הוּא יִהְיֶה לִי עָבֶד״. וַהֲגַם שֶׁחַיָּב מִיתָה, הַדָּבָר תָּלוּי בְּיָדִי לְשַׁעְבְּדוֹ עַד עֵת אֲשֶׁר אֶחְפֹּץ לַהֲמִיתוֹ.

אוֹ יִרְצֶה שֶׁטָּעַן שֶׁאֵין בְּפִיהֶם נְכוֹנָה שֶׁאָמְרוּ ״וָמֵת״, כִּי אֵין חִיּוּב מִיתָה אֶלָּא אִם יֵשׁ עֵדוּת עַל הַגְּנֵבָה שֶׁרָאוּהוּ שֶׁנְּטָלוֹ, אֲבָל מְצִיאוּת זֶה אֵינוֹ אֶלָּא אֻמְדְּנָא, לֹא יִתְחַיֵּב אֶלָּא מִדִּינָא דְּמַלְכוּתָא.

וְאָמְרוֹ וְאַתֶּם תִּהְיוּ נְקִיִּים, כִּי בְּחֶזְקַת כַּשְׁרוּת עוֹמְדִים, וְלֹא יִתָּפְשׂוּ מִדִּין עֲשָׂרָה שֶׁנִּמְצֵאת בְּיַד אֶחָד מֵהֶם הַגְּנֵבָה, כֵּיוָן שֶׁאֵין עֵדוּת עֲלֵיהֶם שֶׁנּוֹעֲדוּ יַחַד וְגָנְבוּ.