וַיִּרְחַ֥ץ פָּנָ֖יו וַיֵּצֵ֑א וַיִּ֨תְאַפַּ֔ק וַיֹּ֖אמֶר שִׂ֥ימוּ לָֽחֶם׃

יוסף רוחץ פניו, יוצא, מתאפק ואומר ״שימו לחם״. רש״י מסביר ש״ויתאפק״ פירושו שנתאמץ, מלשון חוזק. חזקוני מבאר שיוסף רחץ את פניו כדי שלא יבחינו שבכה, שכן היה עליו לשבת עמם ולעמוד עד אחר האכילה. אונקלוס מתרגם ״ויתאפק״ - ואתחסין, והתחזק. הפסוק מתאר את התאוששותו של יוסף: לאחר שבכה בסתר, הוא רוחץ את פניו כדי להסתיר את סימני הבכי, מתאמץ להתגבר על רגשותיו, ומורה להגיש את הסעודה. ההתאפקות של יוסף מלמדת על שליטתו העצמית ועל נחישותו להמשיך בתוכניתו בטרם יתוודע אל אחיו. רחיצת הפנים נועדה למנוע מן האחים להבחין שבכה. לאחר שהתגבר על רגשותיו, יוסף מסוגל להמשיך בסעודה כמארח, וההוראה ״שימו לחם״ פותחת את מעמד הסעודה המשותפת, שבו יתגלה יחסו המיוחד לבנימין.