בְּרֵאשִׁית מ״ג · כ׳

בי אדני. לְשׁוֹן בַּעְיָא וְתַחֲנוּנִים הוּא, בְלָשׁוֹן אֲרַמִּי בַּיָּא בַּיָּא (יבמות צ"ז:, סנהדרין ס"ד.):

ירד ירדנו. יְרִידָה הִיא לָנוּ, רְגִילִים הָיִינוּ לְפַרְנֵס אֲחֵרִים, עַכְשָׁו אָנוּ צְרִיכִים לְךָ (בראשית רבה):

וַאֲמָרוּ בְּבָעוּ רִבּוֹנִי מֵיחַת נִחֵתְנָא בְּקַדְמֵיתָא לְמִזְבַּן עִיבוּרָא

בי. לשון בקשה, ולפי דעתי שהוא דרך קצרה, כמו בי אני אדני העון (ש"א כה כד), וטעם עון במקום הזה, כטעם "גדול עוני מנשוא" (בראשית ד יג) והטעם עשה בי מה שתרצה ותשמעני:

בִּי אֲדֹנִי לְשׁוֹן בַּעְיָא וְתַחֲנוּנִים הוּא, וּבִלְשׁוֹן אֲרָמִית בִּיָיא בִּיָּיא, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית מ"ג:כ'). וְזֶה דָּבָר זָר מְאֹד לְסָמְכוֹ אֶל מִלַּת לְשׁוֹן טוּרְסִי, וְאֵינָהּ דּוֹמֶה אֵלֶיהָ, כִּי בִּיָּיא כֻּלָּהּ מִלָּה לֹא תִּשְׁתַּנֶּה, וְלֹא יֵאָמֵר מִמֶּנָּה "בִּי", וְעוֹד שֶׁהַמִּלָּה הַהִיא אֵינָהּ לְשׁוֹן בַּעְיָא וְתַחֲנוּנִים כְּמוֹ שֶׁאָמַר הָרַב, אֲבָל הִיא לְשׁוֹן צְעָקָה וְתַרְעֹמֶת עַל שֶׁבֶר וְעַל עִוּוּת דָּבָר, כְּגוֹן מִלַּת "אֲבוֹי" בִּלְשׁוֹן קֹדֶשׁ, וְהִיא יְדוּעָה בִּלְשׁוֹן עֲרָב, יַרְגִּילוּ אוֹתָהּ בְּקִינוֹתֵיהֶם, כֻּלָּן בְּפַתְחוּת הַבֵּי"ת, וּבִלְשׁוֹן יָוָן "בְיָיא", הַבֵּי"ת רָפָא בִּשְׁוָא, יֹאמְרוּ אוֹתָהּ עַל הַדֹּחַק וְהַצַּעַר. וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה סֵדֶר בְּרֵאשִׁית (יב ו), מַהוּ "סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ" (תהלים סח ה), אֵין לְךָ כָּל מָקוֹם וּמָקוֹם שֶׁאֵין לוֹ מְמֻנֶּה עַל בִּיָּיא שֶׁלּוֹ, אַגְרִקוּס בִּמְדִינָה מְמֻנֶּה עַל בִּיָּיא שֶׁלּוֹ, אַגְרִטוּס בִּמְדִינָה מְמֻנֶּה עַל בִּיָּיא שֶׁלּוֹ, כָּךְ מִי מְמֻנֶּה עַל בִּיָּיא שֶׁל עוֹלָמוֹ - הקב"ה. רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁבְּכָל מָקוֹם יֵשׁ אִישׁ מְמֻנֶּה עַל הַצְּעָקָה וְעַל הָעִוּוּת, וְהקב"ה מְמֻנֶּה עַל צַעֲקַת הָעֲשׁוּקִים בָּעוֹלָם הַצּוֹעֲקִים בִּיָּיא. וְעוֹד לְפָנֵינוּ בְּפָרָשַׁת וַיִּגַּשׁ אֵלָיו (ב"ר צג ו), אָמַר לוֹ יְהוּדָה, בִּיָּיא אַתָּה מַעֲבִיר עָלֵינוּ, שֶׁכָּךְ אָמַרְתָּ לָנוּ "וְאָשִׂימָה עֵינִי עָלָיו", זוֹ הִיא הֲשָׂמַת עַיִן. וּבְפָרָשַׁת וַיְהִי בְּשַׁלַּח (כ י), שֶׁמָּא אֲנִי מַעֲבִיר בִּיָּיא עַל בְּרִיָּה. וּבְפָרָשַׁת וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ (כז ט), נִתְמַנָּה אָדָם וְנָטַל טַלִּית, כָּל טֹרַח צִבּוּר עָלָיו, אִם רָאָה אָדָם מַעֲבִיר בִּיָּיא עַל חֲבֵרוֹ אוֹ עוֹבֵר עֲבֵרָה וְלֹא מִחָה בּוֹ, הוּא נֶעֱנָשׁ עָלָיו. וּבְפָרָשַׁת אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ (עיין ערוך ערך ביאה), צָוַח אֲנָא בִּיָּיא עָלֵיכוֹן. וְכֵן בִּמְקוֹמוֹת הַרְבֵּה. וְאוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית מ"ג:כ') שֶׁתִּרְגֵּם "בִּי אֲדֹנִי" - "בְּבָעוּ רִבּוֹנִי", לֹא שֶׁהוֹצִיא מִלַּת "בִּי" מִן "בָּעוּ", אֲבָל רָדַף הָעִנְיָן, שֶׁהוּא בָּא בְּכָל מָקוֹם בְּעִנְיַן הַבַּקָּשָׁה. וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר, כִּי "בִּי אֲדֹנִי" דֶּרֶךְ קְצָרָה בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, וְהוּא כְּמוֹ "בִּי אֲנִי אֲדֹנִי הֶעָוֹן" (שמואל א כה כד), וְהַטַּעַם, עֲשֵׂה בִּי מָה שֶׁתִּרְצֶה וְתִשְׁמָעֵנִי. וְאִם כֵּן נָכוֹן הוּא שֶׁיֹּאמַר אָדָם "בִּי אָחִי", אוֹ "בִּי שְׁמָעֵנִי", וְלֹא מָצָאתִי שֶׁתָּבֹא מִלַּת בִּי רַק עִם אֲדֹנִי אוֹ עִם הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד הַנִּכְתָּב בְּאָלֶ"ף דָּלֶ"ת, שֶׁגַּם הוּא לְשׁוֹן אָדוֹן. וְלָכֵן אֲנִי אוֹמֵר שֶׁפֵּרוּשׁוֹ בִּי בְּעַצְמִי אַתָּה אָדוֹן וּמוֹשֵׁל, וּבָאוּ שְׁנֵי כִּנּוּיִים לְחִזּוּק, כְּמוֹ "וְלִי אֲנִי עַבְדֶּךָ" (מלכים א א כו), "בִּי אֲנִי אֲדֹנִי", וְדוֹמֶה לָזֶה "כִּי בִי בְעֶזְרֶךָ" (הושע יג ט), בִּי עֶזְרְךָ, בְּעֶזְרֶךָ אֲנִי:

לשבר אכל הבי״‎ת בחטף קמץ.