וַיִּֽירְא֣וּ הָֽאֲנָשִׁ֗ים כִּ֣י הֽוּבְאוּ֮ בֵּ֣ית יוֹסֵף֒ וַיֹּאמְר֗וּ עַל־דְּבַ֤ר הַכֶּ֙סֶף֙ הַשָּׁ֤ב בְּאַמְתְּחֹתֵ֙ינוּ֙ בַּתְּחִלָּ֔ה אֲנַ֖חְנוּ מֽוּבָאִ֑ים לְהִתְגֹּלֵ֤ל עָלֵ֙ינוּ֙ וּלְהִתְנַפֵּ֣ל עָלֵ֔ינוּ וְלָקַ֧חַת אֹתָ֛נוּ לַעֲבָדִ֖ים וְאֶת־חֲמֹרֵֽינוּ׃

וייראו האנשים. כָּתוּב הוּא בִּשְׁנֵי יוֹדִ"ין, וְתַרְגּוּמוֹ וּדְחִילוּ:

כי הובאו בית יוסף. וְאֵין דֶּרֶךְ שְׁאָר הַבָּאִים לִשְׁבֹּר בָּר לָלוּן בְּבֵית יוֹסֵף, כִּי אִם בְּפֻנְדְּקָאוֹת שֶׁבָּעִיר: וייראו. שֶׁאֵין זֶה אֶלָּא לְאָסְפָם אֶל מִשְׁמָר:

אנחנו מובאים. אֶל תּוֹךְ הַבַּיִת הַזֶּה:

להתגלל. לִהְיוֹת מִתְגַּלְגֶּלֶת עָלֵינוּ עֲלִילַת הַכֶּסֶף וְלִהְיוֹתָהּ נוֹפֶלֶת עָלֵינוּ; וְאֻנְקְלוֹס שֶׁתִּרְגֵּם וּלְאִסְתַּקָּפָא עֲלָנָא הוּא לְשׁוֹן לְהִתְעוֹלֵל, כְּדִמְתַרְגְּמִינָן עֲלִילַת דְּבָרִים - תַּסְקוּפֵי מִלִּין, וְלֹא תִרְגְּמוֹ אַחַר לְשׁוֹן הַמִּקְרָא וּלְהִתְגּוֹלֵל שֶׁתִּרְגֵּם לְאִתְרַבְרָבָא, הוּא לְשוֹן גֻּלַּת הַזָּהָב (קהלת י"ב), וְהֻצַּב גֻּלְּתָה הֹעֲלָתָה (נחום ב'), שֶׁהוּא לְשׁוֹן מַלְכוּת:

וּדְחִילוּ גֻּבְרַיָּא אֲרֵי אִתַּעֲלוּ לְבֵית יוֹסֵף וַאֲמָרוּ עַל עֵסַק כַּסְפָּא דְּאִתּוֹתַב בְּטוֹעֲנָנָא בְּקַדְמֵיתָא אֲנַחְנָא מִתַּעֲלִין לְאִתְרַבְרָבָא עֲלָנָא וּלְאִסְתַּקָּפָא עֲלָנָא וּלְמִקְנֵי יָתָנָא לְעַבְדִּין וּלְמִדְבַּר יָת חֲמָרָנָא

להתגולל. מגזרת בגלל הדבר (דבר' טו י):

ולהתנפל כאדם שיתנפל מעצמו על אחד, ויאמר לו אתה הפלתני:

לְהִתְגּוֹלֵל עָלֵינוּ מִן "וַעֲמָשָׂא מִתְגּוֹלֵל בַּדָּם" (שמואל ב כ יב), "וְשִׂמְלָה מְגוֹלָלָה בְדָמִים" (ישעיהו ט ד), כְּאָדָם שֶׁיַּהֲפֹךְ מִצַּד אֶל צַד עַל חֲבֵרוֹ:

וּלְהִתְנַפֵּל עָלֵינוּ כְּאָדָם שֶׁיִּתְנַפֵּל בִּרְצוֹנוֹ עַל חֲבֵרוֹ מְלוֹא קוֹמָתוֹ. וְאוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית מ"ג:י"ח) תִּרְגֵּם "לְהִתְגּוֹלֵל" - "לְאִתְרַבְרָבָא עֲלַנָא", שֶׁיִּנָּשֵׂא עָלֵינוּ כְּשׂוֹא הַיָּם לְגַלָּיו, "וּלְהִתְנַפֵּל" - "לְאִסְתַּקָּפָא", לָשִׂים עָלֵינוּ דְּבָרִים שֶׁלֹּא הָיוּ, כִּי הַדָּבָר שֶׁאֵינוֹ יִקָּרֵא נוֹפֵל, כְּמוֹ "לֹא נָפַל דָּבָר אֶחָד" (יהושע כג יד). וְתַרְגּוּם "עֲלִילוֹת דְּבָרִים" (דברים כב יד) "תַּסְקוּפֵּי מִלִּין", וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן "תוֹאֲנָה" (שופטים יד ד) "תּוּסְקְפָא":

וְטַעַם וְלָקַחַת אֹתָנוּ לַעֲבָדִים וְאֶת חֲמֹרֵינוּ כִּי יִדְאֲגוּ עַל חֲמוֹרֵיהֶם לֵאמֹר, הִנֵּה יִקְחוּ גַּם אֶת חֲמוֹרֵינוּ עִם אַמְתְּחוֹתֵיהֶם וְלֹא נוּכַל לִשְׁלֹחַ לְבֵיתֵנוּ בָּר, וְיָמוּתוּ כֻּלָּם בָּרָעָב:

להתגלל עלינו לשון בגלל הדבר הזה בגלל כעס הכסף המושב באמתחתינו.

ואת חמרינו אם לא היו מביאים רק אותנו לבד היינו אומרים רק לדבר אתנו אנחנו מובאים אבל מאחר שגם חמורינו מובאים אתנו לבית אין זה אלא להביא עלינו עלילה.