בְּרֵאשִׁית מ״ג · י״ג

יעקב אומר לבניו לקחת את אחיהם, לקום ולשוב אל האיש. הספורנו מסביר ש״קומו שובו אל האיש״ נאמר מפני שעל כל פנים יכפרו את פניו של השליט באמצעות המנחה ההולכת לפניהם, כפי שנאמר ״אבן חן השוחד בעיני בעליו״. אונקלוס מתרגם כפשוטו: ואת אחיכם קחו וקומו שובו אל האיש. הפסוק מתאר את הסכמתו הסופית של יעקב לשלוח את בנימין. לאחר שנעתר ללחץ בניו והכין את המנחה ואת הכסף, יעקב מורה להם לקחת את בנימין ולשוב למצרים. הסכמה זו היא נקודת מפנה חשובה, שכן היא מאפשרת את חידוש המסע למצרים ואת המפגש המחודש עם יוסף. שליחת בנימין, שיעקב חשש ממנה כל כך, היא שתביא בסופו של דבר להתוודעות יוסף אל אחיו ולאיחוד המשפחה. יעקב חותם את דבריו בברכה ובתפילה בפסוק הבא.