רש״י
רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11לולא התמהמנו עַל יָדְךָ, כְּבָר הָיִינוּ שָׁבִים עִם שִׁמְעוֹן וְלֹא נִצְטַעַרְתָּ כָּל הַיָּמִים הַלָּלוּ:
Pentateuch with Rashi's commentary by M. Rosenbaum and A.M. Silbermann, 1929-1934
בְּרֵאשִׁית מ״ג · י׳
כִּ֖י לוּלֵ֣א הִתְמַהְמָ֑הְנוּ כִּֽי־עַתָּ֥ה שַׁ֖בְנוּ זֶ֥ה פַעֲמָֽיִם׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
במילים פשוטות
יהודה מוסיף שאלמלא התמהמהו, כבר היו שבים פעמיים. רש״י מסביר שכוונת יהודה: אלמלא נתעכבנו על ידך, כבר היינו שבים עם שמעון ולא נצטערת כל הימים הללו. הספורנו מבאר שיהודה מנמק מדוע קיבל על עצמו חטא עולם - מפני שברור לו שאלמלא ההתמהמהות היו כבר שבים. אונקלוס מתרגם כפשוטו: כי לולא התמהמהנו כי עתה שבנו זה פעמיים. הפסוק חותם את דברי יהודה, ובו הוא מוסיף טענה של דחיפות: העיכוב הממושך שגרם סירובו של יעקב עלה במחיר - כבר היו יכולים לרדת ולשוב פעמיים, ולשחרר את שמעון. יהודה מדגיש בכך שהזמן פועל לרעת המשפחה, וכל דחייה נוספת מאריכה את סבלו של שמעון ואת מצוקת הרעב. טענה זו, המצטרפת להצעת הערבות ולשיקול הצלת החיים, היא שתכריע את יעקב לבסוף להסכים לשלוח את בנימין.
מבוסס על רש״י, ספורנו, אונקלוס · נכתב ונערך במקור
כל המפרשים
אונקלוס
תרגום אונקלוס · המאה ה־2אֲרֵי אִלּוּלָפוֹן בְּדָא אִתְעַכָּבְנָא אֲרֵי כְעַן תַּבְנָא דְּנַן תַּרְתֵּין זִמְנִין
Onkelos Genesis
ספורנו
רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16כִּי לוּלֵא הִתְמַהְמָהְנוּ. וְהַטַּעַם שֶׁקִּבַּלְתִּי עָלַי חֵטְא עוֹלָם אִם לֹא הֲבִיאוֹתִיו, הוּא מִפְּנֵי שֶׁדָּבָר בָּרוּר אֶצְלִי שֶׁלּוּלֵא הִתְמַהְמַהְנוּ מֵאָז שֶׁסִּפַּרְנוּ אֵלֶיךָ דִּבְרֵי הָאִישׁ אוֹ מֵאָז שֶׁכָּלָה הַשֶּׁבֶר:
כִּי עַתָּה שַׁבְנוּ זֶה פַעֲמָיִם. שֶׁלֹּא הָיָה הָאִישׁ מְעַכְּבֵנוּ כְּלָל בִּהְיוֹתוֹ יְרֵא אֱלֹהִים, וְלֹא יוֹסִיף לְהָרַע עִמָּנוּ כַּאֲשֶׁר יֵדַע הָאֱמֶת:
Vocalized Edition