וַיֹּ֤אמֶר רְאוּבֵן֙ אֶל־אָבִ֣יו לֵאמֹ֔ר אֶת־שְׁנֵ֤י בָנַי֙ תָּמִ֔ית אִם־לֹ֥א אֲבִיאֶ֖נּוּ אֵלֶ֑יךָ תְּנָ֤ה אֹתוֹ֙ עַל־יָדִ֔י וַאֲנִ֖י אֲשִׁיבֶ֥נּוּ אֵלֶֽיךָ׃

וַאֲמַר רְאוּבֵן לְוַת אֲבוּהִי לְמֵימַר יָת תְּרֵין בְּנַי תְּמִית אִם לָא אַיְתִנֵּהּ לְוָתָךְ הַב יָתֵהּ עַל יְדִי וַאֲנָא אֲתֵבִנֵּהּ לָךְ

וי"א כי פי' תמית תעניש, ואחרים אמרו שזאת תפלה לנגד השם וכלל הדבר אילו היה מדבר נכונה, לא היה יעקב מחריש:

אֶת שְׁנֵי בְּנֵי תָּמִית קִבֵּל עָלָיו בְּאָלָה לַהֲבִיאוֹ אֶל אָבִיו, כִּי אָמַר לוֹ אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית בִּהְיוֹת עָנְשְׁךָ עָלַי אִם לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ אֵלֶיךָ, וְהוּא כְּעִנְיַן מָה שֶׁאָמַר יְהוּדָה (בראשית מ"ג:ט') "וְחָטָאתִי לְךָ כָּל הַיָּמִים". וְאָמַר "אֶת שְׁנֵי בָנַי" וְהֵם הָיוּ אַרְבָּעָה, לֵאמֹר תַּחַת הָאֶחָד מִבָּנֶיךָ יִהְיֶה הַכֶּפֶל בְּבָנַי. וְהִנֵּה יַעֲקֹב לֹא בָּטַח בִּרְאוּבֵן כַּאֲשֶׁר בָּטַח בִּיהוּדָה, כִּי יְהוּדָה גָּבַר בְּאֶחָיו, וְעוֹד כִּי רְאוּבֵן כְּבָר פָּשַׁע בְּאָבִיו וְלֹא יִבְטַח בּוֹ, וְהַכְּלָל כִּי הָיְתָה עֲצַת יְהוּדָה טוֹבָה, לְהַנִּיחוֹ לַזָּקֵן עַד שֶׁיִּכְלֶה פַּת מִן הַבַּיִת (עיין תנחומא מקץ ח), כִּי אָז יִשְׁמַע, וְהוּא מָה שֶׁאָמַר לוֹ "וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת גַּם אֲנַחְנוּ גַם טַפֵּנוּ":

אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית. קִלֵּל עַתָּה אֶת שְׁנֵי בָנַי שֶׁיָּמוּתוּ אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ, כְּעִנְיַן קִלְלַת רַב לִשְׁמוּאֵל כְּאָמְרוֹ (שבת קח.) יְהֵא רַעֲוָא דְּלָא לוֹקְמוּ לֵיהּ בְּנֵי, וְכֵן הֲוָה לֵיהּ:

לֵאמֹר אֶת שְׁנֵי בָנַי וְגוֹ׳. טַעַם אָמְרוֹ לֵאמֹר בְּמָקוֹם זֶה, נִתְכַּוֵּן לוֹמַר כִּי לֹא הוֹצִיא מִפִּיו דָּבָר זֶה בְּפֵרוּשׁ מִשּׁוּם קִלְלַת חָכָם (מכות יא.), אֶלָּא אָמַר דִּבּוּר שֶׁהַמּוּבָן מִמֶּנּוּ הוּא זֶה, וְלֹא הוֹצִיא מִפִּיו בְּפֵרוּשׁ מִיתַת בָּנָיו.

וְאָמְרוֹ אֶת שְׁנֵי פֵּרוּשׁ, שְׁנַיִם מֵהַנִּמְצָאִים, כִּי אַרְבָּעָה הָיוּ לוֹ.

וְאָמְרוֹ תָּמִית. תַּעֲנִישׁ, וּמָצִינוּ עֹנֶשׁ כָּזֶה כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ויקרא רבה ז:א) בְּפָסוּק ״וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף״ וְגוֹ׳ (דברים ט:כ). וְטַעַם שֶׁלֹּא רָצָה רְאוּבֵן לְחַיֵּב עַצְמוֹ אֶלָּא בִּשְׁנַיִם, לְצַד כִּי הוּא עֹנֶשׁ עֶלְיוֹן שֶׁיִּהְיֶה חָסֵר מִצְוַת פְּרִיָּה וְרִבְיָּה, לָזֶה לֹא שִׁעְבֵּד אֶלָּא דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מַזִּיקוֹ לָעוֹלָם הַבָּא, וְלָזֶה נִתְחַכֵּם יְהוּדָה כְּשֶׁרָאָה שֶׁלֹּא נִתְרַצָּה אָבִיו לְדִבְרֵי רְאוּבֵן וְאָמַר (בראשית מג:ט) ״וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל הַיָּמִים״, סִכֵּן עַצְמוֹ גַּם בְּעוֹלָם עֶלְיוֹן.

תְּנָה אוֹתוֹ עַל יָדִי. אוּלַי כִּי בָּטוּחַ הָיָה לֶהֱיוֹתוֹ נָקִי וּבַר מֵעֲוֹן יוֹסֵף כִּי לֹא יֶאֱרַע לוֹ דָּבָר בִּלְתִּי הָגוּן, לָזֶה דִּקְדֵּק לוֹמַר תְּנָה אוֹתוֹ עַל יָדִי וַאֲנִי אֲשִׁיבֶנּוּ, מַה שֶׁאֵין כֵּן שְׁאָר אַחִים כִּי הֵם אֲשֵׁמִים בִּמְכִירַת יוֹסֵף.