וְ֠הָבִ֠יאוּ אֶת־אֲחִיכֶ֣ם הַקָּטֹן֮ אֵלַי֒ וְאֵֽדְעָ֗ה כִּ֣י לֹ֤א מְרַגְּלִים֙ אַתֶּ֔ם כִּ֥י כֵנִ֖ים אַתֶּ֑ם אֶת־אֲחִיכֶם֙ אֶתֵּ֣ן לָכֶ֔ם וְאֶת־הָאָ֖רֶץ תִּסְחָֽרוּ׃

ואת הארץ תסחרו. תְּסוֹבְבוּ; וְכָל לְשׁוֹן סוֹחֲרִים וּסְחוֹרָה עַל שֵׁם שֶׁמְּחַזְרִים וְסוֹבְבִים אַחַר הַפְּרַקְמַטְיָא:

וְאַיְתִיאוּ יָת אֲחוּכוֹן זְעֵירָא לְוָתִי וְאִדַּע אֲרֵי לָא אַלִּילֵי אַתּוּן אֲרֵי כֵיוָנֵי אַתּוּן יָת אֲחוּכוֹן אֶתֵּן לְכוֹן וְיָת אַרְעָא תַּעְבְּדוּן בַּהּ סְחוֹרְתָּא

וְאֶת הָאָרֶץ תִּסְחָרוּ שִׁנּוּ לוֹ בַּדָּבָר מִפְּנֵי הַשָּׁלוֹם, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמַע אֲלֵיהֶם לְשַׁלֵּחַ אִתָּם בִּנְיָמִין, כִּי בִּרְצוֹנָם מִיָּד הָיוּ חוֹזְרִים, לוּלֵי שֶׁאָמַר "לֹא יֵלֵךְ בְּנִי עִמָּכֶם", וְכֵן אָמְרוּ לוֹ "אֲחִיכֶם הָאֶחָד הַנִּיחוּ אִתִּי", וְלֹא הִגִּידוּ לוֹ מַאֲסָרָם וְלֹא מַאֲסַר שִׁמְעוֹן. וְיִתָּכֵן שֶׁאָמַר לָהֶם יוֹסֵף "וְאֶת הָאָרֶץ תִּסְחָרוּ" וְלֹא סִפְּרוֹ הַכָּתוּב, וְטַעְמוֹ שֶׁתָּבִיאוּ סְחוֹרָה כִּרְצוֹנְכֶם לִקְנוֹת הַתְּבוּאָה, וְלֹא אֶקַּח מֶכֶס סְחוֹרַתְכֶם, כִּי אֵיטִיב לָכֶם תַּחַת בָּשְׁתְּכֶם. וְכֵן "שָׁאוֹל שָׁאַל הָאִישׁ לָנוּ וּלְמוֹלַדְתֵּנוּ" (בראשית מ"ג:ז') הִתְנַצְּלוּת לַאֲבִיהֶם, אוֹ כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ לוֹ "כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד נָחְנוּ", אָמַר לָהֶם, לֹא כִּי בֶּאֱמֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם לִרְאוֹת, וְהַגִּידוּ לִי אִם אֲבִיכֶם חַי וְאִם יֵשׁ לָכֶם עוֹד אָח, כִּי אֶחְקֹר עֲלֵיכֶם וְאֵדַע מָה אַתֶּם. וְאָז עָנוּ, שְׁנֵים עָשָׂר אַחִים אֲנַחְנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד וְהוּא בְּאֶרֶץ כְּנַעַן הַיּוֹם, כִּי עוֹדֶנּוּ חַי, וְהַקָּטָן עִמּוֹ וְהָאֶחָד אֵינֶנּוּ. וְהוּא מָה שֶׁאָמַר יְהוּדָה (בראשית מ"ד:י"ט) "אֲדֹנִי שָׁאַל אֶת עֲבָדָיו לֵאמֹר הֲיֵשׁ לָכֶם אָב אוֹ אָח", וְכֵן בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים יְקַצֵּר בַּמַּעֲשֶׂה אוֹ בַּסִּפּוּר, כַּאֲשֶׁר הִזְכַּרְתִּי (לעיל כד כב לא ז). וְרַשִׁ"י כָּתַב (רש"י על בראשית מ"ב:ל"ד) "תִּסְחָרוּ" - תְּסַבְּבוּ, וְכָל לְשׁוֹן סְחוֹרָה וְסוֹחֲרִים עַל שֵׁם שֶׁמְּסַבְּבִים אַחַר פְּרַקְמַטְיָא. נִרְאֶה שֶׁרָצָה הָרַב לְהִזָּהֵר מִזֶּה שֶׁלֹּא אָמְרוּ אֶלָּא שֶׁיִּהְיוּ רַשָּׁאִים לִסְבֹּב הָאָרֶץ וְלִשְׁבֹּר בָּר כִּרְצוֹנָם תָּמִיד, וְלֹא פֵּרֵשׁ כֵּן (בראשית ל"ד:י') "שְׁבוּ וּסְחָרוּהָ", "וְיִסְחֲרוּ אוֹתָהּ" (שם פסוק כא):

ואת הארץ תסחרו יוסף לא אמר להם כן אלא כל זה היו אומרים מעצמם כדי שישלח אתם את בנימין.