וַתִּכְלֶ֕ינָה שֶׁ֖בַע שְׁנֵ֣י הַשָּׂבָ֑ע אֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

ותכלינה שבע שני השובע אשר היה בארץ מצרים. חזקוני מבאר ש״ותכלינה״ נאמר על שם שהבריות היו כלולות ביופי מתוך השובע. אונקלוס מתרגם ״ושלימת שבע שני שובעא די הוה בארעא דמצרים״. הפסוק מציין את סיום תקופת השפע: שבע שנות השובע תמו כפי שניבא יוסף. סיום זה הוא נקודת מעבר בין השלב שבו נאסף המלאי לבין השלב שבו הוא יידרש, ומכין את הרקע להתגשמות חלקו השני של החלום - בוא שני הרעב שאליהם נערך יוסף.