בְּרֵאשִׁית מ״א · ה׳

בקנה אחת. טוד"ל בְּלַעַז:

בריאות. שיינ"ש בְּלַעַז:

וּדְמוּךְ וַחֲלַם תִּנְיָנוּת וְהָא שְׁבַע שֻׁבְּלַיָּא סָלְקָן בְּקַנְיָא חַד פַּטִּימָן וְטָבָן

שבלים. לשון רבות נקבות ואם הוא במ"ם כמו נשים ופלגשים:

בקנה אחד - זהו סימן לשובע לכל גרעין שבע שבלים.

עלות בקנה אחד אות הוא לשובע. ומפורש יותר מן הראשון ובדין הוא דלהוו מכחישים את היניקה זה לזה ואפי׳‎ הכי היו בריאות וטבות.

וַיִּישָׁן וַיַּחֲלֹם שֵׁנִית. לֹא נֶאֱמַר ״וַיַּחֲלֹם עוֹד״ אֶלָּא ״שֵׁנִית״, לְהוֹרוֹת שֶׁחֲלוֹם אֶחָד הוּא וְנִשְׁנָה פְּעָמִים. ״וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עֹלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד״ (בראשית מא:ה). וְאֵצֶל הָרָעוֹת לֹא נֶאֱמַר ״בְּקָנֶה אֶחָד״, לְפִי שֶׁשֶּׁבַע שְׁנֵי הַשּׂוֹבַע הָיוּ רְצוּפִים זֶה אַחַר זֶה, עַל כֵּן עָלוּ בְּקָנֶה אֶחָד הַמְצָרְפָם. אֲבָל שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב לֹא הָיוּ רְצוּפִים, כִּי אַחַר שְׁנָתַיִם יָמִים כְּשֶׁבָּא יַעֲקֹב פָּסַק הָרָעָב וְחָזַר בְּמוֹתוֹ, עַל כֵּן לֹא נֶאֱמַר ״בְּקָנֶה אֶחָד״. וְעוֹד, שֶׁזֶּה מוֹרֶה עַל רִבּוּי הַתְּבוּאָה, שֶׁאֲפִלּוּ קָנֶה אֶחָד יַצְמִיחַ שִׁבְעָה שִׁבֳּלִים וְטוֹבוֹת, תַּרְתֵּי לְטֵיבוּתָא. וְהָרָעוֹת הָיָה בָּהֶם תַּרְתֵּי לְרֵיעוּתָא, שֶׁצָּמְחוּ אֶחָד אֶחָד, וְעוֹד שֶׁהָיוּ שְׁדוּפוֹת קָדִים. ״וַיִּיקַץ פַּרְעֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם״ (בראשית מא:ז), כִּי גַּם הוּא הֵבִין שֶׁחֲלוֹם אֶחָד הוּא.