אונקלוס
תרגום אונקלוס · המאה ה־2וּשְׁאֵל יָת רַבְרְבֵי פַרְעֹה דִּי עִמֵּהּ בְּמַטְּרָא בֵּית רִבּוֹנֵהּ לְמֵימָר מָה דֵין אַפֵּיכוֹן בִּישִׁין יוֹמָא דֵּין
וּשְׁאֵל יָת רַבְרְבֵי פַרְעֹה דִּי עִמֵּהּ בְּמַטְּרָא בֵּית רִבּוֹנֵהּ לְמֵימָר מָה דֵין אַפֵּיכוֹן בִּישִׁין יוֹמָא דֵּין
וַיִּשְׁאַל אֶת סְרִיסֵי פַרְעֹה אֲשֶׁר אִתּוֹ בְמִשְׁמַר בֵּית אֲדֹנָיו הָיָה רָאוּי שֶׁיֹּאמַר הַכָּתוּב וַיִּשְׁאַל אוֹתָם לֵאמֹר, אֲבָל הֶאֱרִיךְ כִּי רָצָה לְסַפֵּר בִּשְׁבַח יוֹסֵף, שֶׁהָיָה נַעַר עֶבֶד וְשָׁאַל לִשְׁנֵי שָׂרִים גְּדוֹלִים וְהֵם בְּבֵית אֲדוֹנָיו אֲשֶׁר שָׂנֵא אוֹתוֹ, וְהָיָה כָּל אֶחָד יָכוֹל לְצַוּוֹת לָשֵׂאת אֶת רֹאשׁוֹ מֵעָלָיו, וְלֹא פָּחַד מֵהֶם מִלִּשְׁאוֹל אוֹתָם וְלֵאמֹר לָהֶם דַּעְתּוֹ בַּפִּתְרוֹן כִּי בָּטַח בְּחָכְמָתוֹ, שֶׁאִלּוּ נִמְלַט שַׂר הָאוֹפִים הָיָה תּוֹלֶה אוֹתוֹ:
סְרִיסֵי פַרְעֹה אֲשֶׁר אִתּוֹ בְמִשְׁמַר בֵּית אֲדֹנָיו. בִּשְׁבִיל שֶׁהִפְקִיד אוֹתָם אֲדוֹנָיו בְּיָדוֹ, כְּאָמְרוֹ וַיִּפְקֹד שַׂר הַטַּבָּחִים אֶת יוֹסֵף אִתָּם, כִּי לוּלֵא זֶה לֹא הָיָה רָאוּי לְיוֹסֵף לַחֲקֹר עַל מַחְשְׁבוֹתֵיהֶם:
[מדוע פניכם רעים מכוערים].
וַיִּשְׁאַל וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר אֲשֶׁר אִתּוֹ בְמִשְׁמַר, גַּם לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר בְּבֵית אֲדוֹנָיו?
וְנִרְאֶה כִּי יִתֵּן הַכָּתוּב טַעַם לִשְׁאֵלַת יוֹסֵף לִשְׁנֵי שָׂרִים ״מַדּוּעַ פְּנֵיכֶם״, כִּי אֵין זֶה מֵהִלְכוֹת דֶּרֶךְ אֶרֶץ לְבַקֵּשׁ לָדַעַת מַחְשְׁבוֹת הַגְּדוֹלִים. וְהוּא אָמְרוֹ וַיִּשְׁאַל יוֹסֵף אֶת סְרִיסֵי פַרְעֹה, פֵּרוּשׁ, הֲגַם שֶׁהוּא יוֹסֵף כַּיָּדוּעַ עֶבֶד וְהֵם סְרִיסֵי הַמֶּלֶךְ, אַף עַל פִּי כֵן שְׁאָלָם. וְהַטַּעַם הוּא ״אֲשֶׁר אִתּוֹ בְמִשְׁמַר״ - יֵשׁ בָּזֶה שְׁנֵי טְעָמִים: הָאֶחָד, כִּי לֶהֱיוֹתָם עִמּוֹ בַּמִּשְׁמָר חָשׁ כִּי זַעְפָּם עִמּוֹ הוּא, וְהַשֵּׁנִי, כִּי לְצַד שֶׁהֵם אִתּוֹ בַּמִּשְׁמָר כָּל הַפָּנִים שָׁוִים וְכֻלָּן יִקָּרְאוּ אֲסוּרִים, וּלְצַד זֶה לֹא חָשׁ לִגְדֻלָּתָם. וְעוֹד שֶׁהָיוּ בְּבֵית אֲדוֹנָיו, וְאֶפְשָׁר כִּי נוֹגֵעַ זַעַף זֶה לַאֲדוֹנוֹ, וְשָׁאַל מִשְׁפַּט עֶבֶד נֶאֱמָן לַאֲדוֹנוֹ לְפַקֵּחַ בְּעִנְיָנָיו, וְלָזֶה שְׁאָלָם לֵאמֹר אֵלָיו ״מַדּוּעַ״ וְגוֹ׳.
דִּקְדֵּק לוֹמַר הַיּוֹם, כִּי אֵין לוֹמַר שֶׁפְּנֵיהֶם רָעִים לְצַד אָסְרָם בְּבֵית מִשְׁמָר, כִּי דָּבָר זֶה אֵינוֹ חָדָשׁ, וְהָיָה לָהֶם לִהְיוֹת כֵּן גַּם אֶתְמוֹל גַּם מִשִּׁלְשׁוֹם.