וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו סָמְכוּ הַמְּפָרְשִׁים (רש"י והראב"ע) בְּעִנְיַן הַכָּתוּב הַזֶּה עַל דַּעַת אוּנְקְלוֹס, שֶׁפֵּרֵשׁ "לָכֵן כָּל הֹרֵג קַיִן שִׁבְעָתַיִם יֻקָּם" (בראשית ד':ט"ו), כִּי לְשִׁבְעָה דּוֹרוֹת יֻקַּם מִמֶּנּוּ וְלֹא עַתָּה, כִּי הַשֵּׁם הֶאֱרִיךְ אַפּוֹ מִמֶּנּוּ. וְהִנֵּה נְשֵׁי לֶמֶךְ פָּחֲדוּ לְהוֹלִיד בָּנִים בַּעֲבוּר שֶׁיִּהְיוּ שְׁבִיעִיִּים לְקַיִן, וְהוּא נִחֵם אֶת נָשָׁיו שֶׁהַשֵּׁם יַאֲרִיךְ לוֹ עוֹד שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה, כִּי יִתְפַּלֵּל לְפָנָיו כִּי הוּא אֶרֶךְ אַפַּיִם וִירַחֵם עָלָיו, אוֹ שֶׁהָיָה קַל וָחֹמֶר שֶׁל שְׁטוּת כְּפִי הַמִּדְרָשׁ שֶׁהִזְכִּיר רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ד':כ"ד). וְאִם כֵּן יֹאמַר לָכֵן כָּל הֹרֵג קַיִן לְשִׁבְעָתַיִם יֻקַּם מִמֶּנּוּ וְלֹא בְּיָמָיו, וְזֶהוּ תַּרְגּוּמוֹ שֶׁל אוּנְקְלוֹס "כָּל דְּיִקְטֹל קַיִן לְשִׁבְעָה דָּרִין יִתְפָּרַע מִנֵּהּ", וְאִם כֵּן הָיָה רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה "וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו" מֻקְדָּם. וּלְפִי דַּעְתִּי אֵין טַעַם "שִׁבְעָתַיִם" לְשִׁבְעָה דּוֹרוֹת, כִּי לֹא תֵּאָמֵר הַמִּלָּה הַזֹּאת עַל הַשִּׁבְעָה הַנִּפְרָדִים רַק עַל הִכָּפֵל דָּבָר אֶחָד שִׁבְעָה פְּעָמִים, כְּמוֹ "מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם" (תהלים יב ז), "יְשַׁלֵּם שִׁבְעָתָיִם" (משלי ו לא), "וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם" (ישעיהו ל כו), כָּפוּל וּמְכֻפָּל שִׁבְעָה חֲלָקִים. אֲבָל פֵּרוּשׁ "כָּל הוֹרֵג קַיִן" כִּפְשׁוּטוֹ, שֶׁאָמַר הַשֵּׁם לָכֵן כָּל אֲשֶׁר יַהֲרֹג אֶת קַיִן שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם מִמֶּנּוּ, כִּי אַעֲנִישׁ הַהוֹרֵג אוֹתוֹ שֶׁבַע עַל חַטָּאתוֹ, כִּי אֲנִי הִבְטַחְתִּי אֶת קַיִן שֶׁלֹּא יֵהָרֵג בַּעֲבוּר יִרְאָתוֹ אוֹתִי וְהִתְוַדֹּתוֹ לְפָנַי. אֲבָל עִנְיַן לֶמֶךְ עִם נָשָׁיו לֹא הִזְכִּירוֹ הַכָּתוּב בְּבֵאוּר. וְנוּכַל לוֹמַר גַּם כֵּן שֶׁהָיוּ יְרֵאוֹת מֵעֹנֶשׁ שֶׁלֹּא יֵהָרֵג לֶמֶךְ בַּעֲוֹן אָבִיו, כִּי הַשֵּׁם לֹא אָמַר לְקַיִן סָלַחְתִּי לְךָ רַק שֶׁלֹּא יֵהָרֵג, אֲבָל יִגְבֶּה חוֹבוֹ מִזַּרְעוֹ, וְלֹא יָדְעוּ מָתַי, וְכֵן הָיָה הַדָּבָר. וְלֶמֶךְ נִחֵם אוֹתָן לֵאמֹר כִּי הַשֵּׁם יְרַחֵם עָלָיו כַּאֲשֶׁר רִחֵם עַל קַיִן, כִּי הוּא נְקִי כַפַּיִם מִמֶּנּוּ, וְיִתְפַּלֵּל לְפָנָיו גַּם הוּא וְיִשְׁמַע תְּפִלָּתוֹ. אֲבָל הַנִּרְאֶה בְּעֵינַי כִּי הָיָה לֶמֶךְ אִישׁ חָכָם מְאֹד בְּכָל מְלֶאכֶת מַחְשֶׁבֶת, וְלִמֵּד לִבְנוֹ הַבְּכוֹר עִנְיַן הַמִּרְעֶה כְּפִי טִבְעֵי הַבְּהֵמוֹת, וְלִמֵּד אֶת הַשֵּׁנִי חָכְמַת הַנִּגּוּן, וְלִמֵּד אֶת הַשְּׁלִישִׁי לִלְטֹשׁ וְלַעֲשׂוֹת חֲרָבוֹת וּרְמָחִים וַחֲנִיתוֹת וְכָל כְּלֵי הַמִּלְחָמָה. וְהָיוּ נָשָׁיו מִתְפַּחֲדוֹת שֶׁלֹּא יֵעָנֵשׁ כִּי הֵבִיא הַחֶרֶב וְהָרְצִיחָה בָּעוֹלָם, וְהִנֵּה הוּא תּוֹפֵשׂ מַעֲשֵׂה אֲבוֹתָיו בְּיָדוֹ, כִּי הוּא בֶּן הַמְרַצֵּחַ הָרִאשׁוֹן וּבָרָא מַשְׁחִית לְחַבֵּל. וְהוּא אָמַר לָהֶן, אֲנִי לֹא הָרַגְתִּי אִישׁ לִפְצָעִים וְלֹא יֶלֶד לְחַבּוּרוֹת כַּאֲשֶׁר עָשָׂה קַיִן, וְלֹא יַעֲנִישֵׁנִי הַשֵּׁם, אֲבָל יִשְׁמְרֵנִי מִן הַהֲרִיגָה יוֹתֵר מִמֶּנּוּ. וְהִזְכִּיר כֵּן לוֹמַר כִּי לֹא בְּחֶרֶב וַחֲנִית יָכוֹל אָדָם לַהֲרֹג, כִּי בִּפְצָעִים וַחֲבוּרוֹת שֶׁיָּמִית בְּמִיתָה רָעָה יוֹתֵר מִן הַחֶרֶב, וְאֵין הַחֶרֶב גּוֹרֵם הָרְצִיחָה, וְאֵין עַל הָעוֹשׂוֹ חֵטְא:
