וַֽיְהִי֙ כִּרְאוֹתָ֔הּ כִּֽי־עָזַ֥ב בִּגְד֖וֹ בְּיָדָ֑הּ וַיָּ֖נׇס הַחֽוּצָה׃

כאשר ראתה אשת פוטיפר שיוסף עזב את בגדו בידה ונס החוצה, החלה לתכנן את עלילתה. הפסוק קצר ומתאר את הרגע שבו התהפכה כוונתה: מאהבה נכזבת לזעם ולרצון לנקום. הבגד שנשאר בידה, שנועד להיות ראיה למעשׂה שלא היה, ישמש אותה עתה כדי להאשים את יוסף בפני אנשי הבית ובפני בעלה. הפסוק מכין את המהלך שבו תהפוך אשת אדוניו את קרבנה למואשם.