בְּרֵאשִׁית ל״ט · י״ב

וַאֲחִדְתֵּהּ בִּלְבוּשֵׁהּ לְמֵימַר שְׁכוּב עִמִּי וְשָׁבְקֵהּ לִלְבוּשֵׁהּ בִּידַהּ וַעֲרַק וּנְפַק לְשׁוּקָא

וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ לִכְבוֹד גְּבִרְתּוֹ לֹא רָצָה לְהוֹצִיאוֹ מִיָּדָהּ בְּכֹחוֹ הַגָּדוֹל מִמֶּנָּה, וְהֵסִיר אוֹתוֹ מֵעָלָיו כִּי הָיָה בֶּגֶד שֶׁיִּתְעַטֵּף בּוֹ כִּמְעִיל וְצָנִיף, וְהִיא בִּרְאוֹתָהּ כִּי הִנִּיחַ בִּגְדּוֹ בְּיָדָהּ פָּחֲדָה פֶּן יְגַלֶּה עָלֶיהָ לִבְנֵי הַבַּיִת אוֹ לַאֲדֹנָיו, וְהִקְדִּימַתּוּ אֲלֵיהֶם לֵאמֹר כִּי הִפְשִׁיט בִּגְדוֹ לִשְׁכַּב עִמָּהּ, וּבִרְאוֹתוֹ כִּי הֲרִימוֹתִי קוֹלִי נִבְהַל לִבְרֹחַ. וְזֶה טַעַם "וַיְהִי כִּרְאוֹתָהּ כִּי עָזַב בִּגְדוֹ", וְלָכֵן לֹא הִגִּידָה הִיא וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדִי, רַק אָמְרָה לְאַנְשֵׁי בֵּיתָהּ וּלְבַעְלָהּ "וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי":

וַיָּנָס. מִן הַחֶדֶר פֶּן יִגְבַּר עָלָיו יֵצֶר הָרָע:

וַיֵּצֵא הַחוּצָה. בִּהְיוֹתוֹ חוּץ מִן הַחֶדֶר יָצָא לְאִטּוֹ, בִּלְתִּי תְנוּעַת נִיסָה, שֶׁלֹּא יִשְׁאָלוּהוּ: "מַה לְּךָ כִּי תָנוּס וּמִי רוֹדְפֶךָ?" אֲבָל הִיא שֶׁרָאֲתָה שֶׁיָּצָא מִן הַחֶדֶר בִּתְנוּעַת נִיסָה, יָרְאָה שֶׁמָּא עָשָׂה כָּךְ חוּץ לַחֶדֶר וְשָׁאֲלוּהוּ וְהִגִּיד, לְפִיכָךְ:

וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה. לֹא נֶאֱמַר ״וַיָּנָס הַחוּצָה״, לְפִי שֶׁהַהוֹלֵךְ בִּרְחוֹבוֹת קִרְיָה בִּמְרוּצָה מַרְגִּישִׁין בּוֹ הָעוֹלָם לָמָּה רָץ וְעַל מָה הוּא רָץ. עַל כֵּן לֹא הָלַךְ בִּמְנוּסָה כִּי אִם בַּבַּיִת עַצְמוֹ, וּכְשֶׁיָּצָא מִן הַפֶּתַח יָצָא כְּדַרְכּוֹ בְּלֹא מְרוּצָה. וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תנחומא ט) ״הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס״ (תהלים קיד:ג) - מָה רָאָה? רָאָה אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה״. לְפִי שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (כתובות ל:) אַף עַל פִּי שֶׁאַרְבַּע מִיתוֹת בֵּית דִּין בָּטְלוּ, דִּין אַרְבַּע מִיתוֹת לֹא בָּטְלוּ - מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב חֶנֶק אוֹ טוֹבֵעַ בַּנָּהָר אוֹ מֵת בִּסְרוּנְכִי. וְיָדוּעַ שֶׁהַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ מִיתָתוֹ בְּחֶנֶק, וּמִטַּעַם זֶה הָיָה מִשְׁפַּט דּוֹר הַמַּבּוּל בִּטְבִיעַת הַמַּיִם בַּעֲבוּר הַזְּנוּת. וּכְתִיב (תהלים לב:ו) ״עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא״, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ח.) זוֹ אִשָּׁה, וְסָמִיךְ לֵיהּ ״רַק לְשֵׁטֶף מַיִם רַבִּים אֵלָיו לֹא יַגִּיעוּ״. לְפִיכָךְ יוֹסֵף, שֶׁהָיָה גָּדוּר מֵעֲרָיוֹת שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה״, הָיָה כְּדַאי לְהַצִּיל אֶת יִשְׂרָאֵל מִשֶּׁטֶף מֵי הַיָּם. וְזֶה שֶׁאָמַר ״הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס״ - שֶׁרָאָה מְנוּסָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף מִפְּנֵי אֵשֶׁת אֲדוֹנָיו, עַל כֵּן רָאוּי הוּא שֶׁלֹּא יִשְׁטְפוּ מֵי הַיָּם אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף. וְאַגַּב גְּרַרָא נִצּוֹלוּ כָּל נוֹשְׂאֵי אֲרוֹנוֹ וְכָל יִשְׂרָאֵל שֶׁהָלְכוּ אַחַר אֲרוֹנוֹ, וְנִטְבְּעוּ הַמִּצְרִים שְׁטוּפֵי זִמָּה.

וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁמַּאֲמַר ״וַיָּנָס הַחוּצָה״ הַיְינוּ חוּץ לְאִצְטַגְנִינוּת שֶׁלּוֹ, דּוּגְמַת ״וַיּוֹצֵא אוֹתוֹ הַחוּצָה״ הַנֶּאֱמַר בְּאַבְרָהָם (בראשית טו ה), כָּךְ יָצָא יוֹסֵף חוּץ לַמַּעֲרָכָה, עַד שֶׁלֹּא הָיָה כֹּחַ בְּיַד הַמַּעֲרָכָה לִשְׁלוֹט בּוֹ, וְאַדְּרַבָּה הוּא שָׁלַט בַּדְּבָרִים הַטִּבְעִיִּים וְהֵמָּה נָסוּ לְקוֹלוֹ, וְזֶהוּ קְרִיעַת יַם סוּף מִפְּנֵי אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף.

וַתִּתְפְּשֵׂהוּ וְגוֹ׳ לֵאמֹר וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ: הַתּוֹרָה מַגֶּדֶת כַּוָּנָתָהּ בִּתְפִיסַת הַבֶּגֶד שֶׁכַּוָּנָתָהּ ״לֵאמֹר״ וְגוֹ׳, אֲבָל הִיא לֹא אָמְרָה כְּלוּם, אֶלָּא שָׁלְחָה יָדָהּ לְתָפְסוֹ לְהַכְרִיחוֹ ״קוּם עֲשֵׂה״.