בְּרֵאשִׁית ל״ח · ה׳

והיה בכזיב. שֵׁם הַמָּקוֹם. וְאוֹמֵר אֲנִי עַל שֵׁם שֶׁפָּסְקָה מִלֶּדֶת נִקְרָא כְזִיב, לְשׁוֹן הָיוֹ תִהְיֶה לִי כְּמוֹ אַכְזָב (ירמיהו ט"ו), אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו (ישעיהו נ"ח), וְאִם לֹא כֵן מַה בָּא לְהוֹדִיעֵנוּ? וּבִבְ"רַ רָאִיתִי, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ שֵׁלָה וגוֹמֵר פְּסַקַת:

וְאוֹסִיפַת עוֹד וִילִידַת בָּר וּקְרַת יָת שְׁמֵהּ שֵׁלָה וַהֲוָה בִכְזִיב כַּד יְלִידַת יָתֵהּ

בכזיב. שם מקום:

וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁלָה וְהָיָה בִכְזִיב בְּלִדְתָּהּ אֹתוֹ כָּתַב רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ל"ח:ה') אוֹמֵר אֲנִי עַל שֶׁפָּסְקָה מִלֶּדֶת נִקְרָא כְזִיב, לְשׁוֹן "הָיֹה תִהְיֶה לִי כְּמוֹ אַכְזָב" (ירמיהו טו יח), שֶׁאִם כֵּן מָה בָּא לְלַמְּדֵנוּ. וְלֹא יָדַעְתִּי לָמָּה יִקָּרֵא שֵׁם הַמָּקוֹם עַל זֶה, וְאֵין בַּמְּאֹרָע הַהוּא כָּל חָדָשׁ, כִּי דַּי לָהּ שֶׁתֵּלֵד שְׁלֹשָׁה בָּנִים, וּבְעֵת לֵדָתָהּ לֹא נוֹדַע אִם פָּסְקָה אוֹ תּוֹלִיד אַחֲרֵי כֵן, רַק בְּעֵת מוֹתָהּ נוֹדַע הַדָּבָר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים (הרד"ק ומהר"ם מרוטנברג), כִּי הָיָה דַּרְכָּם שֶׁיִּקְרָא הָאָב שֵׁם הַבְּכוֹר וְתִקְרָא הָאֵם שֵׁם הַשֵּׁנִי, עַל כֵּן הָרִאשׁוֹן "וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ" וְהַשֵּׁנִי "וַתִּקְרָא", וְאָמַר בַּשְּׁלִישִׁי "וַתִּקְרָא", כִּי יְהוּדָה הָיָה בִּכְזִיב בְּלִדְתָּהּ אוֹתוֹ, וְאֵינֶנּוּ שָׁם שֶׁיִּקְרָא לוֹ שֵׁם. וְאֵין בָּזֶה טַעַם אוֹ רֵיחַ. וְדַעַת רַבִּי אַבְרָהָם, שֶׁסִּפֵּר הַכָּתוּב אָנָה נוֹלְדוּ, וְאָמַר "בְּלִדְתָּהּ אוֹתוֹ", כְּאִלּוּ אָמַר בְּלִדְתָּהּ אוֹתָם, כִּי בְּמָקוֹם אֶחָד נוֹלְדוּ כֻּלָּם. וְעַל דַּעְתִּי שֵׁלָה לְשׁוֹן דָּבָר הַפּוֹסֵק וְהַכּוֹזֵב, וְכֵן "לֹא תַשְׁלֶה אוֹתִי" (מלכים ב ד כח), אָמַר בּוֹ הַתַּרְגּוּם "לָא תְכַדֵּב פִּתְגָמָךְ בְּאַמְתָּךְ", וְאוּלַי יִתְיַחֵס לִלְשׁוֹן שְׁגָגָה "שָׁלוּ", כִּי הַשּׁוֹגֵג כּוֹזֵב בְּמַחְשַׁבְתּוֹ. וְאָמַר הַכָּתוּב כִּי קְרָאַתּוּ שֵׁלָה עַל שֵׁם הַמָּקוֹם, כִּי הָיָה בִּכְזִיב בְּלִדְתָּהּ אוֹתוֹ, כְּדֶרֶךְ "וְהָיָה הַנַּעֲרָה" (בראשית כ"ד:י"ד). וְזֶה מַאֲמָרָם בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה, פְּסַקַת:

והיה בכזיב - יהודה, ושם נולד לו בן.

וְהָיָה בִכְזִיב. וְהַטַּעַם שֶׁקְּרָאַתּוּ שֵׁלָה לְשׁוֹן "אַל תַּשְׁלֶה" (מלכים ב ד:כח), שֶׁהוּא שֵׁם בִּלְתִּי נָאוֹת, מִפְּנֵי שֶׁיְּהוּדָה הָיָה אָז בִּכְזִיב, וְתוֹחַלְתָּהּ נִכְזְבָה מֵרְאוֹת פְּנֵי אִישָׁהּ בְּעֵת לֵדָתָהּ. וְהוּא, אִם הָיָה שָׁם, לֹא הָיָה מַסְכִּים בִּקְרִיאַת שֵׁם בִּלְתִּי נָאוֹת.

והיה יהודה בכזיב בלדתה אתו לפיכך ותקרא האשה את שמו שלה ואילו היה יהודה שם בעת לדתה היה קורא לו שם. כאן פרש״‎י בב״‎ר ראיתי ותקרא את שמו שלה פסקה, כלומר שם פסק הריונה, לשון שלהי פרקין שלהי קייטא ולשון זה מצינו במקרא לא תשלה אותי כלומר לא תניחני להיות פוסקת ממנו. ובתרגום ירושלמי והיה בכזיב והוה בפסיקת.