בְּרֵאשִׁית ל״ח · כ״ו

וַיַּכֵּ֣ר יְהוּדָ֗ה וַיֹּ֙אמֶר֙ צָֽדְקָ֣ה מִמֶּ֔נִּי כִּֽי־עַל־כֵּ֥ן לֹא־נְתַתִּ֖יהָ לְשֵׁלָ֣ה בְנִ֑י וְלֹֽא־יָסַ֥ף ע֖וֹד לְדַעְתָּֽהּ׃

במילים פשוטות

יהודה הכיר את חפציו ואמר ״צדקה ממני, כי על כן לא נתתיה לשלה בני״, ולא הוסיף עוד לדעתה. רש״י מבאר ש״צדקה״ פירושו שצדקה בדבריה, ו״ממני״ - שהיא מעוברת ממני. עוד מביא רש״י דרשה שיצאה בת קול ואמרה שממנו יצאו הדברים. אבן עזרא מסביר ש״כי על כן לא נתתיה״ פירושו: הצדק עמה משום שלא נתתי אותה לשלה בני. יהודה מודה בפומבי באמת ומקבל אחריות. הפסוק מציג מודל של הודאה על טעות, ומדגיש את יושרו של יהודה ואת צדקתה של תמר.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

צדקה. בִּדְבָרֶיהָ:

ממני. הִיא מְעֻבֶּרֶת. וְרַבּוֹתֵינוּ ז"ל דָּרְשׁוּ שֶׁיָּצְאָה בַת קוֹל וְאָמְרָה מִמֶּנִּי וּמֵאִתִּי יָצְאוּ הַדְּבָרִים, לְפִי שֶׁהָיְתָה צְנוּעָה בְּבֵית חָמִיהָ, גָּזַרְתִּי שֶׁיֵּצְאוּ מִמֶּנָּה מְלָכִים, וּמִשֵּׁבֶט יְהוּדָה גָּזַרְתִּי לְהַעֲמִיד מְלָכִים בְּיִשְׂרָאֵל:

כי על כן לא נתתיה. כִּי בְּדִין עָשְׂתָה, עַל אֲשֶׁר לֹא נְתַתִּיהָ לְשֵׁלָה בְנִי:

ולא יסף עוד. יֵשׁ אוֹמְרִים לֹא הוֹסִיף, וְיֵשׁ אוֹמְרִים לֹא פָסַק. וַחֲבֵרוֹ גַּבֵּי אֶלְדָּד וּמֵידָד, וְלֹא יָסָפוּ, וּמְתַרְגְּמִינָן וְלָא פְּסָקוּ:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְאִשְׁתְּמוֹדַע יְהוּדָה וַאֲמַר זַכָּאָה מִנִּי מְעַדְּיָא אֲרֵי עַל כֵּן לָא יְהָבִתַּהּ לְשֵׁלָה בְרִי וְלָא אוֹסִיף עוֹד לְמִידְעַהּ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

כי על כן לא נתתיה. כמו "כי על כן ראיתי פניך" (בראשית לג י) כטעם חז"ל הואיל ולא נתתיה, או טעמו עשתה כן כי לא נתתיה:

לדעתה. לשכב עמה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

צָדְקָה מִמֶּנִּי צָדְקָה בִּדְבָרֶיהָ, מִמֶּנִּי הִיא מְעֻבֶּרֶת. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ (סוטה י) שֶׁיָּצְאָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה, מִמֶּנִּי וּמֵאִתִּי יָצְאוּ הַדְּבָרִים, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ל"ח:כ"ו). וְהַנָּכוֹן שֶׁהוּא כְּמוֹ "צַדִּיקִים וְטוֹבִים מִמֶּנּוּ" (מלכים א ב לב), "וַיֹּאמֶר אֶל דָּוִד צַדִּיק אַתָּה מִמֶּנִּי כִּי אַתָּה גְּמַלְתַּנִי הַטּוֹבָה וַאֲנִי גְּמַלְתִּיךָ הָרָעָה" (שמואל א כד יז), צָדְקָה בְּמַעֲשֶׂיהָ יוֹתֵר מִמֶּנִּי, כִּי הִיא הַצַּדֶּקֶת וַאֲנִי הַחוֹטֵא אֵלֶיהָ שֶׁלֹּא נְתַתִּיהָ לְשֵׁלָה בְנִי. וְהַטַּעַם כִּי שֵׁלָה הוּא הַיָּבָם, וְאִם לֹא יַחְפֹּץ לָקַחַת אֶת יְבִמְתּוֹ אָבִיו הוּא הַגּוֹאֵל אַחֲרָיו, כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי לְמַעְלָה (רמב"ן על בראשית ל"ח:ח') בְּדִין הַיִּבּוּם:

וְלֹא יָסַף עוֹד לְדַעְתָּה אַחֲרֵי שֶׁהֵקִים זֶרַע לְבָנָיו לֹא רָצָה לִהְיוֹת עִמָּהּ עוֹד, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה בִּרְצוֹנוֹ, כִּי אֵינֶנָּה אֲסוּרָה עָלָיו וְהָיְתָה אִשְׁתּוֹ כְּמִשְׁפַּט הַיְּבָמִים. וְזֶה טַעַם הָאוֹמֵר (סוטה י) לֹא פָּסַק, כְּתִיב הָכָא "וְלֹא יָסַף", וּכְתִיב הָתָם (דברים ה יט) "קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף":

מקור: ספריא · CC BY

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

צדקה ממני - יותר ממני, שאני צויתיה לשבת בית אביה עד יגדל שלה, היא השלימה תנאי שצויתיה, אבל אני לא השלמתי לה תנאי שהתניתי לה כי לא נתתיה לשלה בני. וכן: על צדקו נפשו מאלהים, יותר מאלהים. וכן בשאול: ויאמר אל דוד צדיק אתה ממני. יותר ממני.

ולא יסף - ולא הוסיף שאם אתה מפרשו ולא פסק היה לו לכתוב ולא יסף (נ"א יסוף עוד [מ]לדעתה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

צָדְקָה מִמֶּנִּי. אַף עַל פִּי שֶׁהִיא בָּאָה אֵלַי בְּמִרְמָה וַאֲנִי לֹא רְאִיתִיהָ כְּלָל כִּי שָׁלַחְתִּי הַגְּדִי, מִכָּל מָקוֹם הִיא צָדְקָה בְּמִרְמָתָה שֶׁהָיְתָה לְתַכְלִית טוֹב וְרָצוּי לָאֵל יִתְבָּרַךְ, שֶׁהִיא קִיּוּם הַזֶּרַע, לֹא לַהֲנָאַת עַצְמָהּ, שֶׁהֲרֵי חָזְרָה לְאַלְמְנוּתָהּ תֵּכֶף, יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁצָּדַקְתִּי אֲנִי בְּקִיּוּם אֱמוּנָתִי שֶׁהָיְתָה הַכַּוָּנָה בּוֹ לִכְבוֹדִי וּלְהַשִּׂיג עֵרְבוֹנִי, שֶׁהוּא תַּכְלִית נִפְסָד וְגָרוּעַ, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (נזיר כג:): "גְּדוֹלָה עֲבֵרָה לִשְׁמָהּ מִמִּצְוָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ".

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

צדקה ממני מהו ממני אלא ה״‎ק אשר עשתה להזקק לי להקים למת זרע ממני. ולא משילה כי יראה פן ישחית זרעו כאחיו וימות.

כי על כן שהרי בשביל כן שיראתי פן ישחית זרעו וימות כאחיו לא נתתיה לשלה בני. ד״‎א צדקה ממני מאתי תזכה היא בדין שלא אדון אותה לחובה שאם הייתי מחייבה הייתי מחייב את עצמי.

ולא יסף עוד לדעתה ולא פסק עוד מלבא אליה כי מתחלה בא עליה לשם קדושי יבום לדעתה כדאמרינן לעיל. וי״‎א שבאותו הדור לא היו מקדשין אלא בביאה וקידושי ביאה אינן קדושין אלא לנבעלת כדרכה וער ואונן שלא כדרכה שמשו נמצאת שלא היתה כלתו. ד״‎א ולא יסף לא הוסיף כסבור קטלנית היא. ד״‎א בוש על שהיתה כלתו. ואם אתה מפרשו לא פסק לא היה לו לכתוב לדעתה אלא מדעתה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

צָדְקָה מִמֶּנִּי. לְפִי מַה שֶׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה, כִּי מַה שֶׁפָּסְקוּ דִּינָהּ לִשְׂרֵפָה הָיָה לְצַד שֶׁבֵּית דִּינוֹ שֶׁל שֵׁם גָּזְרוּ עַל זְנוּת הַגּוֹי. אַחַר שֶׁנִּתְגַּלָּה שֶׁעִם יְהוּדָה זִנְּתָה, הִיא יוֹתֵר צַדֶּקֶת מִיהוּדָה, כִּי יְהוּדָה לֹא יָדַע כִּי כַלָּתוֹ הִיא וּבְחֶזְקַת גּוֹיָה הָיְתָה וּבָא עָלֶיהָ וְעָבַר עַל גְּזֵרַת בֵּית דִּינוֹ שֶׁל שֵׁם, וְהוּא אָמְרוֹ ״צָדְקָה מִמֶּנִּי״. וְזֶה הוּא שִׁעוּר הַכָּתוּב: צָדְקָה בִּדְבָרֶיהָ, וּמִמֵּילָא צָדְקָה בְּדִינָהּ, וְעוֹד לָהּ שֶׁהִיא יוֹתֵר מִמֶּנִּי בְּצִדְקוּת מִטַּעַם שֶׁכָּתַבְתִּי. וְלֹא נִתְחַיֵּב יְהוּדָה עַל הוֹדָאָתוֹ שֶׁבָּא עָלֶיהָ בְּחֶזְקַת גּוֹיָה, כֵּיוָן שֶׁכְּפִי הָאֱמֶת לֹא גּוֹיָה הָיְתָה, וְדָבָר זֶה דּוֹמֶה לְמִתְכַּוֵּן לֶאֱכוֹל חֲתִיכַת חֵלֶב וְעָלָה בְּיָדוֹ חֲתִיכַת שׁוּמָן.

וְאִם תֹּאמַר: סוֹף כָּל סוֹף בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה שֶׁבְּחֶזְקַת גּוֹיָה בָּא עָלֶיהָ, לָמָּה עָבַר עַל גְּזֵרַת בֵּית דִּין? לָזֶה כְּבָר תֵּרְצוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה פרשה פ״ה) כִּי מֵה׳ מִצְעֲדֵי גָבֶר וְתִקֵּן עֲלִילוֹת לְהוֹצִיא לָאוֹר תַּעֲלוּמוֹת. וְצֵא וּלְמַד מַה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בְּפָרָשַׁת וַיְחִי בְּפָסוּק (בראשית מ״ט:ט׳) ״גּוּר אַרְיֵה״ וְגוֹ׳:

כִּי עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיהָ וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, לְפִי מַה שֶׁאָמַר ״צָדְקָה יוֹתֵר מִמֶּנִּי״, גָּמַר אוֹמֶר כִּי גַּם לֹא עָשְׂתָה פְּרִיצוּת, כִּי טַעְמָהּ עַל אֲשֶׁר לֹא נְתַתִּיהָ לְשֵׁלָה בְּנִי. רָאֲתָה כִּי אָבְדָה תִּקְוָתָהּ, לָזֶה עָשְׂתָה הַדָּבָר הַזֶּה.

אוֹ יִרְצֶה לוֹמַר כִּי הוּא הַגּוֹרֵם לָהּ לַעֲשׂוֹת כֵּן לְצַד שֶׁלֹּא נְתָנָהּ לְשֵׁלָה, וְהוּא אָמְרוֹ צָדְקָה הִיא בְּמַעֲשֶׂיהָ, וּמִמֶּנִּי פֵּרוּשׁ, מִצִּדִּי אֲנִי הָיִיתִי סִבָּה לָהּ כִּי לֹא נְתַתִּיהָ וְגוֹ׳:

מקור: ספריא · נחלת הכלל