בְּרֵאשִׁית ל״ח · כ״א

וַיִּשְׁאַ֞ל אֶת־אַנְשֵׁ֤י מְקֹמָהּ֙ לֵאמֹ֔ר אַיֵּ֧ה הַקְּדֵשָׁ֛ה הִ֥וא בָעֵינַ֖יִם עַל־הַדָּ֑רֶךְ וַיֹּ֣אמְר֔וּ לֹא־הָיְתָ֥ה בָזֶ֖ה קְדֵשָֽׁה׃

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

חירה שאל את אנשי המקום איה הקדשה שהיתה בעיניים על הדרך, והם ענו שלא היתה שם קדשה. רש״י מבאר ש״קדשה״ פירושה מיוחדת ומזומנת לזנות. הרשב״ם מסביר בדומה שהיא מיועדת ומזומנת לכל באיה. אנשי המקום השיבו שלא היתה שם אשה כזו כלל, שכן תמר לא היתה זונה של ממש אלא נקטה בדרך זו לתכלית מסוימת. הפסוק ממשיך את מסע החיפוש הכושל, המגביר את המתח סביב זהות האשה ומקום העירבון.

מבוסס על רש״י, רשב״ם, אונקלוס · נכתב ונערך במקור