בְּרֵאשִׁית ל״ז · ח׳

ועל דבריו. עַל דִּבָּתָם רָעָה שֶׁהָיָה מֵבִיא לַאֲבִיהֶם:

וַאֲמָרוּ לֵהּ אֲחוֹהִי הֲמַלְכוּ אַתְּ מְדַמֵּי לְמִמְלַךְ עָלָנָא אוֹ שׁוּלְטָּן אַתְּ סְבִיר לְמִשְׁלַט בָּנָא וְאוֹסִיפוּ עוֹד סְנוֹ יָתֵהּ עַל חֶלְמוֹהִי וְעַל פִּתְגָמוֹהִי

המלוך תמלוך, או משל תמשול. אנהנו נשימך מלך, או אתה תמשול בנו בחזקה:

הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ פֵּרֵשׁ רַבִּי אַבְרָהָם (אבן עזרא על בראשית ל"ז:ח'), אֲנַחְנוּ נְשִׂימְךָ מֶלֶךְ עָלֵינוּ אוֹ אַתָּה תִּמְשֹׁל בָּנוּ בְּחָזְקָה. וְיוֹתֵר נָכוֹן דַּעַת אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית ל"ז:ח'), הַתִּהְיֶה מֶלֶךְ עָלֵינוּ אוֹ שִׁלְטוֹן מוֹשֵׁל בָּנוּ, כִּי לִשְׁנֵיהֶם אָדָם מִשְׁתַּחֲוֶה, לֹא תִּהְיֶה עָלֵינוּ לְעוֹלָם לֹא מֶלֶךְ וְלֹא מוֹשֵׁל. וְטַעַם "עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו", שֶׁהָיוּ שׂוֹנְאִים אוֹתוֹ עַל הַחֲלוֹמוֹת וְגַם עַל הַסִּפּוּר שֶׁהוּא מְסַפֵּר אוֹתוֹ לָהֶם כְּמִתְהַלֵּל, כְּמוֹ שֶׁאָמַר "שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי":

ועל דבריו - ויבא יוסף את דבתם רעה.

עַל חֲלוֹמוֹתָיו. עַל פְּרָטֵי הַחֲלוֹם שֶׁסִּפֵּר כִּמְיַחֵל שֶׁיִּתְקַיְּמוּ בּוֹ:

עַל דְּבָרָיו. שֶׁאָמַר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא לַהֲעִירָם שֶׁיִּתְּנוּ לֵב לְהָבִין הוֹרָאַת הַחֲלוֹם:

וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ. נִזְכְּרוּ שָׁלֹשׁ שְׂנָאוֹת כָּאן, כִּי מִתְּחִלָּה שְׂנֵאוּהוּ עַל הֲבָאַת הַדִּבָּה, וּמֵאָז וָהָלְאָה לֹא רָצוּ לְדַבֵּר עִמּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית לז:ד) ״וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם״. וְאַחַר כָּךְ ״וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם וַיַּגֵּד לְאֶחָיו״ (בראשית לז:ה), לֹא הִגִּיד לָהֶם עֲדַיִן נֹסַח הַחֲלוֹם, שֶׁהֲרֵי לֹא נֶאֱמַר ״וַיַּגֵּד אוֹתוֹ לְאֶחָיו״, אֶלָּא שֶׁהִתְחִיל לְדַבֵּר עִמָּהֶם וְאָמַר לָהֶם ״שִׁמְעוּ כִּי חֲלוֹם חָלָמְתִּי״, מִיָּד ״וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ״, כִּי הִתְחִיל לְדַבֵּר עִמָּהֶם בְּמָקוֹם שֶׁהֵם לֹא רָצוּ לְדַבֵּר עִמּוֹ. וּלְפִי שֶׁשִּׂנְאָה זוֹ הָיְתָה בַּלֵּב וְלֹא הִרְגִּישׁ בָּהּ יוֹסֵף, עַל כֵּן אָמַר דֶּרֶךְ בַּקָּשָה ״שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה״ וְגוֹ׳ (בראשית לז:ו), אָז פָּתְחוּ פִּיהֶם בְּעַל כָּרְחָם וְאָמְרוּ ״הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ״ (בראשית לז:ח), לְפִיכָךְ ״וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו״ (בראשית לז:ח) - לֹא זוֹ שֶׁשְּׂנֵאוּהוּ עַל חֲלוֹמוֹתָיו, אֶלָּא אֲפִלּוּ עַל דְּבָרָיו שְׂנֵאוּהוּ, כִּי רָצָה לְדַבֵּר עִמָּהֶם בְּעַל כָּרְחָם.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים עַל דְּבָרָיו. כִּי כָל הַחֲלוֹמוֹת הוֹלְכִים אַחַר הַפֶּה (ברכות נה:), רוֹצֶה לוֹמַר מִמַּה שֶׁהָאָדָם מְדַבֵּר קֹדֶם שֶׁיִּישַׁן, מִזֶּה הַמִּין בָּא לוֹ הַחֲלוֹם, כִּי ״בָּא הַחֲלוֹם בְּרֹב עִנְיָן וְקוֹל כְּסִיל בְּרֹב דְּבָרִים״ (קהלת ה:ב), כִּי הַהֲבָלִים שֶׁהַכְּסִיל מַשְׁמִיעַ בָּהֶם קוֹלוֹ, הֵמָּה גּוֹרְמִים לוֹ רֹב חֲלוֹמוֹת שֶׁל הֲבָלִים. עַל כֵּן חָשְׁבוּ שֶׁמִּסְתָּמָא קֹדֶם הַשֵּׁנָה הָיָה יוֹסֵף מְדַבֵּר אוֹ מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ כִּי הוּא רָאוּי לַמְּלוּכָה, עַל כֵּן בָּא לוֹ זֶה הַחֲלוֹם. לְכָךְ שְׂנֵאוּהוּ עַל דְּבָרָיו שֶׁבַּפֶּה אוֹ עַל דְּבָרִים שֶׁבַּלֵּב.

וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו וְגוֹ׳. טַעַם כֶּפֶל הֲמָלֹךְ אִם מָשׁוֹל: לִהְיוֹת כִּי יֵשׁ בְּפֵרוּשׁ הַחֲלוֹם שְׁתֵּי דְּרָכִים, הָאַחַת מַלְכוּת מַמָּשׁ, וְהַשְּׁנִיָּה מֶמְשָׁלָה. וְהִנֵּה הַמַּלְכוּת הִיא בְּגֶדֶר סָפֵק בַּפִּתְרוֹן, אֲבָל הַמֶּמְשָׁלָה בְּגֶדֶר מֻחְלָט. לָזֶה הֱשִׁיבוּהוּ עַל סְפֵק מַלְכוּת וְעַל הֶחְלֵט מֶמְשָׁלָה. כְּנֶגֶד מַלְכוּת אָמְרוּ ״הֲמָלֹךְ״ - הַמִּסְתַּפֵּק אַתָּה לִמְלֹךְ אֲפִלּוּ בְּגֶדֶר סָפֵק? וּכְנֶגֶד הֶחְלֵט מֶמְשָׁלָה אָמְרוּ ״אִם מָשׁוֹל״. וְלָזֶה תִּרְגֵּם אוּנְקְלוֹס בְּמַלְכוּת ״אַתְּ מְדַמֵּי״ וּבְמֶמְשָׁלָה ״אַתְּ סְבִיר״. וְטַעַם כֶּפֶל ״הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ״ וְלֹא הִסְפִּיק לוֹמַר ״הֲתִמְלֹךְ עָלֵינוּ הֲתִמְשֹׁל בָּנוּ״ - נִתְכַּוְּנוּ לוֹמַר שְׁתֵּי תְּמִיהוֹת: הָאַחַת עַל הַמַּלְכוּת מִצַּד עַצְמָהּ, אֲפִלּוּ לֹא יִהְיֶה מֶלֶךְ אֶלָּא עַל פִּנַּת הָעַמִּים דָּבָר גָּדוֹל הוּא, וְלֹא דַי זֶה אֶלָּא ״תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ״. שֶׁכְּבָר בָּאָה לָהֶם הַקַּבָּלָה כִּי יְהוּדָה מֶלֶךְ עַל כֻּלָּם, וְאֵיךְ יָבֹא הַחִזָּיוֹן לְהֵפֶךְ קַבָּלָה אֲמִתִּית? וְגַם אָמְרוֹ ״הֲתִמְשֹׁל״ יִתְכַּוְּנוּ אֶל הַדֶּרֶךְ עַצְמוֹ.

עוֹד יְכַוְּנוּ לוֹמַר בְּכֶפֶל הַדְּבָרִים עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: לֶהֱיוֹת שֶׁאַתָּה חוֹשֵׁב לִמְלוֹךְ, לָזֶה בָּא הַחֲלוֹם שֶׁתִּמְלוֹךְ וְגוֹ׳, וּכְמוֹ כֵן הֲמָשׁוֹל וְגוֹ׳, וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה ״רַעְיוֹנָךְ עַל מִשְׁכְּבָךְ סְלִיקוּ״ (דניאל ב:כט).

וַיּוֹסִיפוּ עוֹד וְגוֹ׳. לְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי שֶׁלֹּא הָיָה אֶלָּא חֲלוֹם אֶחָד, טַעַם אָמְרוֹ עַל חֲלוֹמֹתָיו לְשׁוֹן רַבִּים. לֶהֱיוֹת שֶׁהָיוּ בַּחֲלוֹמוֹ הַרְבֵּה פְּרָטִים: קָמָה אֲלֻמָּתִי א׳, וְגַם נִצָּבָה ב׳, וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה וְגוֹ׳, לָזֶה אָמַר לְשׁוֹן רַבִּים.

וְעַל דְּבָרָיו. פֵּרוּשׁ, שֶׁדִּבֵּר אֲלֵיהֶם הַחֲלוֹם, לוּ יִהְיֶה שֶׁחָלַם כֵּן לֹא הָיָה מוֹצִיא מִפִּיו כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה:

עוֹד יִרְצֶה עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם בְּפֶרֶק הָרוֹאֶה (ברכות נו.) אָמַר לֵיהּ קֵיסָר לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְגוֹ׳, הִרְהֵר כּוּלֵיהּ יוֹמָא, לְאוֹרְתָא וְכוּ׳, רַעְיוֹנָךְ עַל מִשְׁכְּבָךְ וְכוּ׳, וְלָזֶה חָשְׁדוּ לְיוֹסֵף כִּי לֶהֱיוֹתוֹ חוֹשֵׁב מַחְשָׁבוֹת הִשְׂתָּרְרוּת עֲלֵיהֶם רַעְיוֹנָיו וְכוּ׳, וְהוּא אָמְרוֹ עַל דְּבָרָיו פֵּרוּשׁ עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (קהלת ג:יח) ״עַל דִּבְרַת בְּנֵי הָאָדָם״ וְגוֹ׳, כִּי עַל יְדֵי מַעֲשָׂיו וּמַחְשְׁבוֹתָיו אֲשֶׁר הִתְעַסֵּק בְּהִשְׂתָּרְרוּת עַל הָאַחִים הוּא הַסּוֹבֵב לַחֲלוֹם כָּל מִן דֵּין.

אוֹ יֹאמַר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם בְּפֶרֶק הָרוֹאֶה (ברכות נה:) כָּל חֶלְמָא דְּלָא וְכוּ׳ כְּאִגַּרְתָּא דְּלָא מִקַּרְיָא, וְהוּא אָמְרוֹ עַל חֲלוֹמוֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו שֶׁאֵינוֹ מַעֲלִימוֹ וְהוּא מְבַקֵּשׁ לְקַיְּמוֹ בְּמַה שֶׁמְּסַפְּרוֹ וּמְבַקֵּשׁ פִּתְרוֹנוֹ, הֲרֵי זֶה מַגִּיד כִּי חָפֵץ הוּא לִמְשׁוֹל בְּאֶחָיו, וְדָבָר זֶה יַכְפִּיל הַשִּׂנְאָה בְּהַפְלָגָה.

אוֹ יֹאמַר עַל דְּבָרָיו, שֶׁמְּדַבֵּר עִמָּהֶם כְּרֵעַ כְּאָח וּלְבָבוֹ חוֹרֵשׁ אָוֶן לָהֶם, וְלָזֶה תִּגְדַּל הַשִּׂנְאָה בְּסִבָּה זוֹ. עוֹד עַל דְּבָרָיו שֶׁאֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ לְדַבֵּר לְאֶחָיו הַגְּדוֹלִים מִמֶּנּוּ פָּנִים בְּפָנִים שֶׁיִּמְלוֹךְ עֲלֵיהֶם, וְזֶה יַגִּיד גּוֹבַהּ לִבּוֹ בִּפְשִׁיטוּת מְדַבֵּר גְּדוֹלוֹת וְחוֹשֵׁב כִּי הַדָּבָר פָּשׁוּט עַד גֶּדֶר שֶׁלֹּא יַקְפִּידוּ עַל הַדָּבָר, וְלָזֶה גָּדְלָה שִׂנְאָתָם וְהָיָה מַה שֶׁהָיָה.