בְּרֵאשִׁית ל״ז · ו׳

וַיֹּ֖אמֶר אֲלֵיהֶ֑ם שִׁמְעוּ־נָ֕א הַחֲל֥וֹם הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֥ר חָלָֽמְתִּי׃

במילים פשוטות

יוסף פונה אל אחיו ומבקש מהם לשמוע את החלום שחלם. הספורנו מדגיש שלא די בכך שיוסף סיפר את החלום, אלא שאף ביקש מהם ״שמעו נא״ - כלומר הבינו את משמעות החלום והוראתו. בכך הוסיף להטיל עליו את איבת אחיו, שהרגישו שהוא מכוון לרמוז על מלכות ושׂררה עתידית. חזקוני מוסיף שיוסף סיפר את החלום כדי להוציא מלבם, שאם יעלה לגדולה - אין זה מכוח העדפת אביו אלא בסיוע מן השמים.
מבוסס על ספורנו, חזקוני · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַאֲמַר לְהוֹן שְׁמָעוּ כְעַן חֶלְמָא הָדֵין דִּי חֲלֵימִית

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה. לֹא דַּי שֶׁסִּפֵּר הַחֲלוֹם, כִּי גַּם אָמַר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא, כְּלוֹמַר הָבִינוּ אֶת הוֹרָאַת הַחֲלוֹם, וּבָזֶה הוֹסִיף לְהָטִיל אֵיבַת אֶחָיו עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ הֲמָלוֹךְ תִּמְלוֹךְ עָלֵינוּ:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ויאמר אליהם שמעו ספר להם חלומו להוציא מלבם אם יעלה לגדולה לא מאת אביו הוא אלא מסייעתא דשמיא.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם. טַעַם אָמְרוֹ ״נָא״. לְמָה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי שֶׁלֹּא הָיוּ רוֹצִים לִשְׁמוֹעַ, אָמַר לָהֶם ״נָא״ לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה:

אוֹ יִרְצֶה עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות נו.) כִּי עִקַּר פִּתְרוֹן הַחֲלוֹם הוּא דַּוְקָא בְּיוֹמוֹ וְלֹא בְּיוֹם אַחֵר, וְלָזֶה מִתְעַנִּין תַּעֲנִית חֲלוֹם אֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת וְאֵינוֹ נִדְחֶה לְיוֹם אַחֵר. לָזֶה אָמַר נָא פֵּרוּשׁ, עַתָּה, וְלֹא תְאַחֲרוּ לִזְמַן אַחֵר כְּדֵי שֶׁיִּתְקַיֵּם. גַּם יְכַוֵּן לוֹמַר לָהֶם לְבַל יַחְשְׁבוּ אוֹתוֹ כִּי כְּבָר הָלַךְ לְרַחֲמָיו וִידִידָיו וְסִפֵּר לָהֶם הַחֲלוֹם וּפִתְרוֹנוֹ לְטוֹבָה הִגִּידוּ, וּכְפִי זֶה בָּטְלָה מַחְשַׁבְתּוֹ הַטּוֹבָה שֶׁחָשַׁב לְקָרֵב לִבְבוֹת אֶחָיו כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בַּפָּסוּק שֶׁלִּפְנֵי זֶה, כִּי אֵין הוֹכָחָה שֶׁבְּחֶזְקַת אוֹהֲבִים הֵם כִּי כְּבָר קָדַם עִקַּר הַפִּתְרוֹן וּפְתָרוּהוּ לְטוֹבָה, אוֹת לָזֶה לֹא חָשׁ לָבוֹא אֶצְלָם שֶׁהֲגַם שֶׁיִּפְתְּרוּהוּ לְרָעָה כְּבָר נִתְקַיֵּם כַּפִּתְרוֹן הָרִאשׁוֹן, לָזֶה אָמַר ״נָא״. וְאִם תֹּאמַר וַהֲלֹא אָמְרוּ בְּהָרוֹאֶה (ברכות נה.) אָמַר רַבִּי בְּנָאָה, פַּעַם אַחַת חָלַמְתִּי חֲלוֹם אֶחָד וְהָלַכְתִּי אֵצֶל עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה פּוֹתְרֵי חֲלוֹם שֶׁהָיוּ בִּירוּשָׁלַיִם, וּמַה שֶׁפָּתַר לִי זֶה לֹא פָּתַר לִי זֶה, וְכֻלָּם נִתְקַיְּמוּ בִּי, עַד כָּאן. אוּלַי דַּוְקָא שֶׁאֵין הַפִּתְרוֹנִים סוֹתְרִים, אֲבָל אִם הֵם סוֹתְרִים אֵין פּוֹתֵר שֵׁנִי מוֹצִיא מִפִּתְרוֹן רִאשׁוֹן. וְחָשׁ יוֹסֵף שֶׁיָּדוּנוּ אוֹתוֹ בָּזֶה, וְאָמַר שִׁמְעוּ נָא פֵּרוּשׁ, עַתָּה הוּא מְסַפֵּר הַדָּבָר וְלֹא קֹדֶם סִפְּרוֹ לְזוּלַת.

הַחֲלוֹם הַזֶּה. אָמְרוֹ הֵ״א הַיְדִיעָה, לֶהֱיוֹת שֶׁכְּבָר הִגִּיד לָהֶם שֶׁחֲלוֹם חָלַם וְלֹא פֵּרֵשׁ הַחֲלוֹם, וְחָזַר לוֹמַר: שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה שֶׁהִגַּדְתִּי לָכֶם שֶׁחָלַמְתִּי.

מקור: ספריא · נחלת הכלל