וַיִּרְא֣וּ אֶחָ֗יו כִּֽי־אֹת֞וֹ אָהַ֤ב אֲבִיהֶם֙ מִכׇּל־אֶחָ֔יו וַֽיִּשְׂנְא֖וּ אֹת֑וֹ וְלֹ֥א יָכְל֖וּ דַּבְּר֥וֹ לְשָׁלֹֽם׃

ולא יכלו דברו לשלום. מִתּוֹךְ גְּנוּתָם לָמַדְנוּ שִׁבְחָם, שֶׁלֹּא דִבְּרוּ אַחַת בַּפֶּה וְאַחַת בַּלֵּב:

דברו. לְדַבֵּר עִמּוֹ:

וַחֲזוֹ אֲחוֹהִי אֲרֵי יָתֵהּ רְחֵם אֲבוּהוֹן מִכָּל אֲחוֹהִי וּסְנוֹ יָתֵהּ וְלָא צָבָן לְמַלָּלָא עִמֵּהּ לִשְׁלָם

דברו. כמו דבר לו

לשלום, אפילו לשלום:

וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם. וּבָזֶה טָעָה יַעֲקֹב לְשַׁנּוֹת לְבֵן בֵּין הַבָּנִים בְּעִנְיָן שֶׁיַּכִּירוּ אֶחָיו אֶת הָאַהֲבָה אֲשֶׁר בְּלִבּוֹ.

וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלוֹם. אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ צְרִיכִין לְדַבֵּר עִמּוֹ בְּעִנְיַן הַנְהָגַת הַבַּיִת וּמִרְעֵה הַצֹּאן, בִּהְיוֹתוֹ מַנְהִיג בְּמִצְוַת אָבִיו, לֹא יָכְלוּ לְדַבֵּר עִמּוֹ לְשָׁלוֹם וְרֵעוּת כְּמִנְהַג הָאַחִים.

וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם. יְכוֹלִין הָיוּ, אֲבָל אֵינָן רַשָּׁאִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְאַמְּתוּ כָּל דִּבְרֵי דִּבָּה שֶׁהֵבִיא עֲלֵיהֶם, וְיֹאמַר אֲבִיהֶם כִּי מִתּוֹךְ שִׂנְאָה דִּבֵּר כָּל זֶה. עַל כֵּן לֹא הָיוּ רַשָּׁאִים לְדַבֵּר בִּפְנֵי אֲבִיהֶם בִּדְבָרִים הַמְּבִיאִים לִידֵי שָׁלוֹם, לְכָךְ נֶאֱמַר ״לְשָׁלוֹם״.