וַיֹּ֨אמֶר יִשְׂרָאֵ֜ל אֶל־יוֹסֵ֗ף הֲל֤וֹא אַחֶ֙יךָ֙ רֹעִ֣ים בִּשְׁכֶ֔ם לְכָ֖ה וְאֶשְׁלָחֲךָ֣ אֲלֵיהֶ֑ם וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ הִנֵּֽנִי׃

הנני. לְשׁוֹן עֲנָוָה וּזְרִיזוּת, נִזְדָּרֵז לְמִצְוַת אָבִיו, וְאַף עַל פִּי שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ בְּאֶחָיו שֶׁשּׂוֹנְאִין אוֹתוֹ:

וַאֲמַר יִשְׂרָאֵל לְיוֹסֵף הֲלָא אַחָיךְ רָעָן בִּשְׁכֶם אֱתָא וְאֶשְׁלְחִנָּךְ לְוָתְהוֹן וַאֲמַר לֵהּ הָא אֲנָא

ויאמר לו הנני. אעשה כדבריך:

הלא אחיך רועים בשכם - במקום סכנה שהרגו אנשי המקום. זה שמעתי מר' יוסף קרא חברינו והנאה לי.

הֲלֹא אַחֶיךָ רוֹעִים בִּשְׁכֶם. וְאֵין דֶּרֶךְ רְחוֹקָה עַד שָׁם?

הלא אחיך רעים בשכם במקום סכנה שהרגו אנשי המקום.

לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ וְגוֹ׳. פֵּירוּשׁ ״לְכָה״ אֵצֶל אַחֶיךָ, וְאִם אַתָּה חוֹשֵׁשׁ לְשִׂנְאָתָם הֲרֵינִי מְלַוֶּךָ וְשׁוֹלְחֲךָ בִּדְבַר מִצְוָה שֶׁתֵּלֵךְ בִּשְׁלִיחוּתִי, וּשְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָם נִזּוֹקִים (פסחים ח:).