אֵ֤לֶּה בְנֵֽי־שֵׂעִיר֙ הַחֹרִ֔י יֹשְׁבֵ֖י הָאָ֑רֶץ לוֹטָ֥ן וְשׁוֹבָ֖ל וְצִבְע֥וֹן וַעֲנָֽה׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
ישבי הארץ. שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבֶיהָ קֹדֶם שֶׁבָּא עֵשָׂו לְשָׁם. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ (שבת פ"ה) שֶׁהָיוּ בְּקִיאִין בְּיִשּׁוּבָהּ שֶׁל אֶרֶץ; מְלֹא קָנֶה זֶה לְזֵיתִים, מְלֹא קָנֶה זֶה לִגְפָנִים, שֶׁהָיוּ טוֹעֲמִין הֶעָפָר וְיוֹדְעִין אֵי זוֹ נְטִיעָה רְאוּיָה לוֹ:
אִלֵּין בְּנֵי שֵׂעִיר חוֹרָאָה יָתְבֵי דְּאַרְעָא לוֹטָן וְשׁוֹבָל וְצִבְעוֹן וַעֲנָה
שעיר. לא ידענו יחוסו, והזכירם הכתוב להפריש יחוסי שעיר ועשו כי ישראל יצוו על בני עשו
החורי, כמו חורי יהודה (ירמי' כז, כ) וטעמו גדולה ויתכן להיות מגזרת "ואורנים חורי" (ישעי, יט ט) שהוא לובן וכן אמר התרגום, ונמשלו הסגנים בלובן בעבור שאין בעינים כמוהו והוא כאור והפך זה "בל יתיצב לפני חשוכים" (משלי כב כט):
אֵלֶּה בְּנֵי שֵׂעִיר הַחֹרִי הַחֹרִי שֵׁם אִישׁ הָיָה אֲבִי אֻמָּה קַדְמוֹנִית תִּקָּרֵא עַל שְׁמוֹ כְּמוֹ הָאֱמוֹרִי וְהַפְּרִזִּי, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ב כב) "אֲשֶׁר הִשְׁמִיד אֶת הַחֹרִי מִפְּנֵיהֶם", וְנִקְרָא שֵׂעִיר עַל שֵׁם הָאָרֶץ שֶׁנִּקְרֵאת שֵׂעִיר, וְהַשֵּׁם הַזֶּה הָיָה לָאָרֶץ מִן עֵשָׂו שֶׁהוּא אִישׁ שֵׂעִיר מִיּוֹם שֶׁהָלַךְ שָׁם וְאֵילָךְ, וְכֵן שֵׁם אֱדוֹם מִמֶּנּוּ הָיָה, אֲבָל הַכָּתוּב הִפְרִישׁ בֵּינֵיהֶם, כִּי אֵלֶּה הֵם בְּנֵי שֵׂעִיר הַחוֹרִי שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ לְמַבָּרִאשׁוֹנָה, לֹא בְּנֵי שֵׂעִיר הָאֲדוֹמִי אֲשֶׁר בָּא שָׁם, וְעוֹד אֲפָרֵשׁ יִחוּס הַחוֹרִי בְּמִשְׁנֵה תּוֹרָה (דברים ב י) בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם. וְכָתַב רַבִּי אַבְרָהָם (אבן עזרא על בראשית ל"ו:כ'), הִזְכִּיר הַכָּתוּב זֶה לְהַפְרִישׁ יִחוּסֵי שֵׂעִיר וְעֵשָׂו, כִּי יִשְׂרָאֵל יְצֻוּוּ עַל בְּנֵי עֵשָׂו. וְרַשִׁ"י כָּתַב (רש"י על בראשית ל"ו:כ"ד), לֹא הֻזְקַק לִכְתֹּב מִשְׁפְּחוֹת הַחוֹרִי אֶלָּא מִפְּנֵי תִּמְנַע לְהוֹדִיעַ גְּדֻלַּת אַבְרָהָם:
יושבי הארץ - מתחלה, ובני עשו יירשום, כדכתיב באלה הדברים: וישבו תחתם.
אֵלֶּה בְנֵי שֵׂעִיר הַחֹרִי. הִזְכִּיר בְּשֵׁם הַגִּבּוֹרִים שֶׁהָיוּ אָז אַנְשֵׁי הַשֵּׁם, לְהוֹדִיעַ שֶׁאַף עַל פִּי כֵן הִשְׁמִידוּם בְּנֵי עֵשָׂו בִּרְצוֹן הָאֵל יִתְבָּרַךְ, כְּאָמְרוֹ "כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִבְנֵי עֵשָׂו הַיּוֹשְׁבִים בְּשֵׂעִיר וְכוּ'" (דברים ב:כב):
אלה בני שעיר וגו׳ לא נודע יחס שלו והזכירו הכתוב להפריש בין יחס שלו ליחס עשו לפי שישראל עתידין להצטוות על בני עשו אל תתגרו בם וגו'.
ישבי הארץ מתחלה היתה הארץ שלהם כדכתיב בפרשת דברים ובני עשו יירשום וגו׳ וישבו תחתם.
וצבעון וענה כדאי היה צבעון שבא על אמו והוליד ממנה ענה ושוב בא על כלתו אשת ענה והוליד ממנה אהליבמה אשת עשו.
אֵלֶּה בְנֵי שֵׂעִיר וְגוֹ׳. טַעַם הוֹדָעַת עִנְיָן זֶה, לְהוֹדִיעַ שִׁעוּר מַה שֶׁנָּתַן ה׳ בִּזְכוּת הָאָבוֹת לְעֵשָׂו הֲגַם הֱיוֹתוֹ רָשָׁע. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה גַּם כֵּן דָּרְשׁוּ בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת פֶּרֶק רַבִּי עֲקִיבָא (שבת פה) וְזֶה לְשׁוֹנָם: רַבִּי אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר, חוֹרִי - שֶׁנַּעֲשׂוּ בְּנֵי חוֹרִין מִנִּכְסֵיהֶם, עַד כָּאן. הֲרֵי שֶׁיְּסַפֵּר הַכָּתוּב בִּנְתִינָתָם לְעֵשָׂו. וְאָמְרוּ עוֹד (סנהדרין צט) כִּי לְהוֹדִיעַ תִּמְנַע הֱיוֹתָהּ בְּרוּם הַמַּעֲלוֹת אֲחוֹת לוֹטָן וְנַעֲשֵׂית פִּילֶגֶשׁ לֶאֱלִיפַז, וְאֵלּוּ וָאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים:
