וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ. וְסָמִיךְ לֵיהּ ״וַתָּמָת דְּבוֹרָה״, וְהִקְשָׁה הָרַמְבַּ״ן מַה עִנְיַן מִיתַת דְּבוֹרָה בֵּין שְׁנֵי פְּסוּקִים אֵלּוּ. וְאוֹמֵר אֲנִי שֶׁזֶּה דּוֹמֶה לְמַה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מועד קטן כח.) לָמָּה נִסְמְכָה מִיתַת מִרְיָם לְפָרָשַׁת פָּרָה אֲדֻמָּה, לוֹמַר לְךָ מַה פָּרָה מְכַפֶּרֶת אַף מִיתַת צַדִּיקִים מְכַפֶּרֶת. כְּמוֹ כֵן כָּאן שֶׁמְּדַבֵּר מִן מִיתַת רִבְקָה וּדְבוֹרָה כְּמוֹ שֶׁלָּמְדוּ מִן פָּסוּק ״אַלּוֹן בָּכוּת״, וְהוֹרָה יַעֲקֹב שֶׁמִּיתָתָם מִזְבַּח כַּפָּרָה, עַל כֵּן בָּנָה מִזְבֵּחַ בַּמָּקוֹם שֶׁנּוֹדַע לוֹ מִיתָתָם. ״וַיְבָרֶךְ אוֹתוֹ אֱלֹהִים״ (בראשית לה:ט) - הַיְינוּ בִּרְכַת אֲבֵלִים, כְּמוֹ שֶׁבֵּרַךְ אֶת יִצְחָק אַחֲרֵי מוֹת אִמּוֹ. וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״וַתִּקָּבֵר מִתַּחַת לְבֵית אֵל״ (בראשית לה:ח) - רָמַז בָּזֶה שֶׁהִסְפִּידָהּ כָּרָאוּי, שֶׁהֲרֵי בֵּית אֵל הָיָה בָהָר, וְאִלּוּ לֹא הִסְפִּידָהּ הָיָה הָהָר גּוֹעֵשׁ עֲלֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ אֵצֶל הַר גָּעַשׁ (שבת קה:). וְהִגִּיד לָנוּ עוֹד הַכָּתוּב שֶׁהִסְפִּיד יוֹתֵר מִן הָרָאוּי, שֶׁנֶּאֱמַר ״מִתַּחַת לְבֵית אֵל תַּחַת הָאַלּוֹן״. מַהוּ ״מִתַּחַת״? אֶלָּא שֶׁהִתְחִיל תַּחַת הָעִיר, וּמִשָּׁם הֶאֱרִיךְ בְּהֶסְפֵּדָהּ עַד תַּחַת הָאַלּוֹן. וְזֶהוּ הוֹרָאַת מֵ״ם שֶׁל ״מִתַּחַת״, כִּי הָיָה נֶעְתָּק מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְהִסְפִּידָהּ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מועד קטן כז:) כָּל הַמִּתְקַשֶּׁה עַל מֵת יוֹתֵר מִדַּאי עַל מֵת אַחֵר הוּא בּוֹכֶה. עַל כֵּן נִקְרָא מָקוֹם זֶה ״אַלּוֹן בָּכוּת״ - בְּכִיָּה אַחֶרֶת, כִּי הֻגַּד לוֹ שָׁם מִיתַת רִבְקָה אִמּוֹ, אוֹ רֶמֶז לְמִיתַת רָחֵל שֶׁהָיְתָה גַּם כֵּן סָמוּךְ לָזֶה.
