בְּרֵאשִׁית ל״ה · ז׳

אל בית אל. הַקָּבָּ"ה בְּבֵית אֵל, גִּלּוּי שְׁכִינָתוֹ בְּבֵית אֵל. יֵשׁ תֵּבָה חֲסֵרָה בֵּי"ת הַמְשַׁמֶּשֶׁת בְּרֹאשָׁהּ, כְּמוֹ הִנֵּה הוּא בֵּית מָכִיר בֶּן עַמִּיאֵל (שמואל ב ט') - כְּמוֹ בְּבֵית מָכִיר; בֵּית אָבִיךְ (בראשית ל״ח:י״א) - כְּמוֹ בְּבֵית אָבִיךְ:

נגלו אליו האלהים. בִּמְקוֹמוֹת הַרְבֵּה יֵשׁ שֵׁם אֱלֹהוּת וְאַדְנוּת בִּלְשׁוֹן רַבִּים, כְּמוֹ אֲדֹנֵי יוֹסֵף (שם ל"ט), אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ (שמות כ'), וְלֹא נֶאֱמַר בַּעֲלוֹ, וְכֵן אֱלֹהוּת שֶׁהוּא לְשׁוֹן שׁוֹפֵט וּמָרוּת נִזְכָּר בִּלְשׁוֹן רַבִּים, אֲבָל אֶחָד מִכָּל שְׁאָר הַשֵּׁמוֹת לֹא תִמְצָא בִּלְשׁוֹן רַבִּים:

וּבְנָא תַמָּן מַדְבְּחָא וּקְרָא לְאַתְרָא אֵל בֵּית אֵל אֲרֵי תַמָּן אִתְגְלֵי לֵהּ יְיָ בְּמֵעִרְקֵהּ מִן קֳדָם אָחוּהִי

וטעם כי שם נגלו אליו האלהים. המלאכים, כמו "והנה מלאכי אלהים" (בראשית כח, יב):

ויקרא למקום - שחוץ לוז שהקים מצבה שם בבואו מבית אביו.

אל בית אל - כי מתחלה נקראת שם העיר בית אל. ואולם לוז שם העיר לראשונה, אבל עכשיו קרא שם המקום בית אל שחוץ לעיר אשר חלם שם, אל בית אל, לפי שעד עתה הוא היה בעוזרו.

וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם. לְאוֹתוֹ מָלוֹן אוֹרְחִים שֶׁלָּן בּוֹ בְּלֶכְתּוֹ לְחָרָן, כְּאָמְרוֹ "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם" (בראשית כח:יא).

אֵל בֵּית אֵל. מִקְדָּשׁוֹ שֶׁל בֵּית אֵל.

האלהים המלאכים כדכתיב ויפגעו בו מלאכי אלהים והנה מלאכי אלהים.

וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ. וְסָמִיךְ לֵיהּ ״וַתָּמָת דְּבוֹרָה״, וְהִקְשָׁה הָרַמְבַּ״ן מַה עִנְיַן מִיתַת דְּבוֹרָה בֵּין שְׁנֵי פְּסוּקִים אֵלּוּ. וְאוֹמֵר אֲנִי שֶׁזֶּה דּוֹמֶה לְמַה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מועד קטן כח.) לָמָּה נִסְמְכָה מִיתַת מִרְיָם לְפָרָשַׁת פָּרָה אֲדֻמָּה, לוֹמַר לְךָ מַה פָּרָה מְכַפֶּרֶת אַף מִיתַת צַדִּיקִים מְכַפֶּרֶת. כְּמוֹ כֵן כָּאן שֶׁמְּדַבֵּר מִן מִיתַת רִבְקָה וּדְבוֹרָה כְּמוֹ שֶׁלָּמְדוּ מִן פָּסוּק ״אַלּוֹן בָּכוּת״, וְהוֹרָה יַעֲקֹב שֶׁמִּיתָתָם מִזְבַּח כַּפָּרָה, עַל כֵּן בָּנָה מִזְבֵּחַ בַּמָּקוֹם שֶׁנּוֹדַע לוֹ מִיתָתָם. ״וַיְבָרֶךְ אוֹתוֹ אֱלֹהִים״ (בראשית לה:ט) - הַיְינוּ בִּרְכַת אֲבֵלִים, כְּמוֹ שֶׁבֵּרַךְ אֶת יִצְחָק אַחֲרֵי מוֹת אִמּוֹ. וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״וַתִּקָּבֵר מִתַּחַת לְבֵית אֵל״ (בראשית לה:ח) - רָמַז בָּזֶה שֶׁהִסְפִּידָהּ כָּרָאוּי, שֶׁהֲרֵי בֵּית אֵל הָיָה בָהָר, וְאִלּוּ לֹא הִסְפִּידָהּ הָיָה הָהָר גּוֹעֵשׁ עֲלֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ אֵצֶל הַר גָּעַשׁ (שבת קה:). וְהִגִּיד לָנוּ עוֹד הַכָּתוּב שֶׁהִסְפִּיד יוֹתֵר מִן הָרָאוּי, שֶׁנֶּאֱמַר ״מִתַּחַת לְבֵית אֵל תַּחַת הָאַלּוֹן״. מַהוּ ״מִתַּחַת״? אֶלָּא שֶׁהִתְחִיל תַּחַת הָעִיר, וּמִשָּׁם הֶאֱרִיךְ בְּהֶסְפֵּדָהּ עַד תַּחַת הָאַלּוֹן. וְזֶהוּ הוֹרָאַת מֵ״ם שֶׁל ״מִתַּחַת״, כִּי הָיָה נֶעְתָּק מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְהִסְפִּידָהּ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מועד קטן כז:) כָּל הַמִּתְקַשֶּׁה עַל מֵת יוֹתֵר מִדַּאי עַל מֵת אַחֵר הוּא בּוֹכֶה. עַל כֵּן נִקְרָא מָקוֹם זֶה ״אַלּוֹן בָּכוּת״ - בְּכִיָּה אַחֶרֶת, כִּי הֻגַּד לוֹ שָׁם מִיתַת רִבְקָה אִמּוֹ, אוֹ רֶמֶז לְמִיתַת רָחֵל שֶׁהָיְתָה גַּם כֵּן סָמוּךְ לָזֶה.

וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם אֵל וְגוֹ׳. הֲגַם שֶׁכְּבָר קְרָאוֹ כֵן בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי עֵשָׂו, חָזַר וְהוֹסִיף לוֹמַר ״אֵל בֵּית אֵל״. פֵּרוּשׁ: יִחֵד שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ עַל הַמָּקוֹם שֶׁשְּׁמוֹ בֵּית אֵל, וְנָתַן טַעַם לָזֶה ״כִּי שָׁם נִגְלוּ״ וְגוֹ׳, וּלְצַד שֶׁמָּקוֹם זֶה שָׁם קָנָה הַהַבְטָחוֹת שֶׁנִּתְקַיְּמוּ בּוֹ, יִחֵד הוֹסִיף לְהַעֲלוֹת לַמָּקוֹם הַהוּא.